בבוקר יום שישי האחרון בין קניות השבת לריח הקפה בקניון קריית אונו, קידם את פני התושבים מחזה לא שגרתי: זרועות מכניות, כדורים צהובים שנורים בקצב מסחרר, שולחנות לגו עמוסי חיישנים ועשרות ילדים מרותקים. זהו יריד "רובוטיקאונו" השני – פסטיבל רובוטיקה, מדע ויצירה לכל המשפחה שיזמו והפיקו תלמידי נבחרת הרובוטיקה העירונית KRONO #10935 (מתיכוני "בן צבי" ו"קציר"), תחת המוטו שהפך לסימן ההיכר שלהם: "קהילה בונה רובוט בונה קהילה".
במרכז הרחבה עומד הרובוט החדש של הנבחרת, ומושך מבטים נדהמים מהעוברים ושבים. "הרובוט הזה הוא רובוט חדש שהחברים החדשים אצלנו בקבוצה תכננו, ייצרו, הרכיבו ותכנתו לגמרי בעצמם", מספר עידו שיינברג, ממקימי הקבוצה, בעוד המכונה מדגימה את כוחה. "השנה אנחנו עולים רמה מהתחרות הקודמת. אם בפעם הקודמת המטרה הייתה לירות כמה שיותר כדורים והגענו לקצב של כחמישה כדורים בשנייה – היום אנחנו כבר על 16 כדורים בשנייה".
בעידן שבו נדמה שבינה מלאכותית יכולה לכתוב כל שורת קוד בלחיצת כפתור, שאלנו את עידו עד כמה באמת מסובך לבנות היום רובוט כזה, כשלכאורה אפשר פשוט "לתת הוראה לקלוד". הוא מחייך ועונה בבגרות מפתיעה: "האמת שזה מתחיל להגיע למצבים כאלה וה-AI לאט לאט משתלב, אבל זה עדיין לא זה. אני לא מאמין שבשום שלב זה יוכל להחליף באופן מלא בן אדם. אנשים עדיין יצטרכו לחשוב, לתכנן ולתפעל את זה".

"באתי לשים וי, ונגררתי פנימה"
מעבר לברגים ולקוד, הראיונות בשטח חושפים את השינוי העמוק שהנבחרת מחוללת בחייהם של בני הנוער עצמם. עידו מודה בגילוי לב שכלל לא הגיע עם רקע מוקדם: "באתי לזה בשנה שעברה ולא ידעתי כלום – אפילו לא ידעתי שהקונספט הזה קיים. עזרתי לפתוח את הקבוצה מאפס, והכל למדתי כאן תוך כדי תנועה".
רבים מתלמידי הנבחרת משתלבים ביחידות הטכנולוגיה בצבא ולאחר מכן חברות ההיי טק לוטשות עיניים לעברם.
גם שיר, תלמידת כיתה י' המשמשת כאחראית הקהילה בנבחרת, מספרת על קפיצת מדרגה אישית – וגם על שבירת סטיגמות מגדריות. בנבחרת, כשליש מהנבחרת (כעשר מתוך 30 פעילים) הן בנות. "אני לא חושבת שמגדר זה מה שמשנה אם מישהי הולכת לנבחרת הרובוטיקה או לא", היא מסבירה בין הדגמה להדגמה. "בנות פשוט בודקות אם יש עוד בנות בקבוצה. ברגע שאני וחברה שלי הצטרפנו, הבאנו איתנו את כל מעגל החברות שלנו".
עבור שיר, הרווח הגדול ביותר הוא דווקא בכישורי החיים: "לפני שהצטרפתי היה לי מאוד קשה לנהל את הזמן שלי, הייתי בטוחה שהלימודים תופסים לי הכל. האמת היא שבהתחלה הצטרפתי רק כדי 'לשים וי' שאני בנבחרת רובוטיקה – ותראה איפה אני עכשיו, ממש נגררתי פנימה. זה לימד אותי שאם אני מסדרת את הזמן נכון, אני יכולה לדחוף הרבה יותר דברים לחיים שלי. מעבר לזה שלמדתי המון דברים בידיים – וזה ממש לא קל כמו שזה נראה – פגשתי כאן אנשים מקסימים".
מאחורי הקלעים: לא חוג אחר הצהריים, אלא סטארט-אפ
מי שמביט מהצד ברובוט הנוסע בקניון עלול לחשוב שמדובר בתחביב טכני נחמד, אך הצצה לספר הקבוצה וללוחות העבודה של הנבחרת חושפת מציאות שנראית כמו פיץ' של חברת סטארט-אפ טכנולוגית. כדי להרים רובוט תחרותי מאפס, פועלים כ-35 תלמידי הנבחרת בחלוקה לצוותים מקצועיים – מכניקה, מידול , אלקטרוניקה, תוכנה, פולסטאק, אסטרטגיה, מדיה, שיווק וקהילה. הכל מנוהל באמצעות מערכת Monday, לוחות גאנט עונתיים, ישיבות "חתך מצב" יומיות של 24 שעות וסיכומי יום מפורטים, תוך עבודה יומיומית אחרי שעות הלימודים עד 23:00 בלילה – כולל בימי שישי ושבת.

העבודה בסדנה שלהם מתחילה במידול תלת-ממדי, וממשיכה לייצור והרכבה באמצעות מדפסות תלת-ממד, מקדחות ומסורים. במקביל, צוותי התוכנה והפולסטאק כותבים קוד ב-Java לשליטה אוטונומית וידנית ולעיבוד תמונה, ומפתחים אפליקציות סקאוטינג לניתוח נתונים בזמן אמת.
המאמץ העסקי לא פחות מרשים: הנבחרת מנהלת תקציב שנתי של מעל 160 אלף שקלים לכיסוי רישום לתחרויות, ציוד רובוט וחומרי גלם. בדיוק כמו בסטארט-אפ, צוות השיווק הכין מסמך One Pager מקצועי, מיפה מקומות עבודה של הורים, ופנה לחברות עסקיות, לעירייה ולבתי הספר כדי לגייס ספונסרים. אפילו הפעילות הקהילתית שלהם מנוהלת לפי יעדים ומדדי הצלחה כמותיים
עבודה תחת אש – והזינוק לטופ 8 העולמי
המבחן האמיתי של המערכת המשומנת הזו הגיע דווקא ברגעים המאתגרים ביותר. במהלך ימי הלחימה והמתיחות הביטחונית, נאלצו התלמידים לתמרן בין הנחיות פיקוד העורף לבין לוח זמנים בלתי אפשרי. כשקיבלו אישור לחזור לסדנה, גילו שנותר להם שבוע אחד בלבד להשלים את הרובוט לקראת התחרויות – והם עמדו במשימה באמצעות טבלאות תיעדוף קפדניות
הנחישות הזו הגיעה לשיאה לפני מספר חודשים, כשמשרד החינוך עצר את משלחות הנוער לחו"ל בעקבות המתקפה האיראנית, והורים נחושים התגייסו כדי להוציא את המשלחת באופן עצמאי. ביוסטון, טקסס, רשמו תלמידי הנבחרת הישג תקדימי: זכייה בתואר היוקרתי Rookie All-Star ברמת הבית שלהם (Newton Division) באליפות העולם של ארגון FIRST. הזכייה הזו הציבה את הקבוצה מקריית אונו בין שמונה הקבוצות החדשות המובילות בעולם לשנת 2026 (מתוך מאות קבוצות רוקיז שהוקמו השנה ומתוך אלפים שהתמודדו), כשהשופטים מציינים לשבח לא רק את ההנדסה – אלא בעיקר את העשייה הקהילתית שלהם בזמן מלחמה.

טכנולוגיה מדור לדור: מהתיכון אל החטיבות
החזון של הקבוצה לא עוצר בתיכון. תחת מודל "טכנולוגיה מדור לדור", הקימו התלמידים ומדריכים בעצמם שלוש נבחרות צעירות (ליגת FLL – First Lego League) בחטיבות הביניים בעיר: בחטיבת שז"ר (שכבר זכתה בפרס ערכי הליבה בתחרות בחיפה), Krono Junior בחטיבת בן צבי, ונבחרת בחטיבת פרס.
בדוכן ה-FLL הסמוך בקניון פגשנו את לביא גורן (תלמיד כיתה י', מדריך בחטיבת פרס) ועידו קפלן (תלמיד כיתה י"א, מדריך בחטיבת שז"ר). על השולחן מונח רובוט הבנוי כולו מחלקי לגו ומנועים ייעודיים. "הרובוט הזה פותח על ידי תלמידי חטיבת שז"ר תוך ארבעה שבועות בלבד, במפגשים של שעה וחצי בשבוע", מספרים השניים בהתלהבות. "לימדנו אותם לתכנת אותו מאפס – לבצע סיבובים, לנוע קדימה ואחורה, ובהמשך גם לעבוד עם חיישנים". האתגר שמחכה לחטיבאים: לתכנן רובוט שיפתור כמה שיותר מתוך 15 משימות מורכבות על לוח המשחק בתוך שתי דקות ו-50 שניות בלבד.

היריד הוא רק חוליה אחת בשרשרת עשייה קהילתית רחבה: במהלך השנה הספיקו התלמידים להפיק סדנאות "חנוכרונו" בחנוכה, להעביר הרצאות זום מדעיות ולהפיץ חוברות ניסויים ("כימיקרונו") ליותר מ-300 ילדים בעיר במהלך הלחימה מול איראן, להתנדב בסדנת האופניים הקהילתית בקריית אונו, להקים קהילת דיסקורד בינלאומית לקבוצות רוקיז (The Rookie Alliance), ואפילו לסייע בהקמת נבחרות חדשות בראש העין, אורנית וגני תקווה.
עם סיום היריד וקיפול הדוכנים בקניון, לחברי הנבחרת אין הרבה זמן לנוח. כבר בימים הקרובים הם חוזרים אל שולחן השרטוט בסדנה ברחוב החשמל 2 לקראת אתגר ינואר של עונת 2027 – ועם יעד ברור לשנה השנייה: לשדרג את הסדנה, להרחיב את הפעילות לבתי הספר היסודיים, ולייצא את המודל של קריית אונו גם לערים השכנות, מגני תקווה ועד אור יהודה.




