"שיר עליז, שיר עצוב, שיר עם, שיר חדש וחם"

היום מציינים 20 שנה לפטירתו של יאיר רוזנבלום ז"ל (1944-1996), מגדולי היוצרים בזמר העברי שנפטר לפני שני עשורים בדיוק ממחלת הסרטן.

קשה לאמוד את גדולת תרומתו של רוזנבלום, מנושאי דגלה של ארץ ישראל היפה, לעולם המוסיקה העברית ה"קלה" ככלל והתפתחותן של הלהקות הצבאיות בפרט, שכן במשך יותר משלושה עשורים שימש פורץ דרך בהבאת הפופ והרוק העכשוויים והחדשניים בלבוש עברי אל הלהקות הצבאיות שהיו בראשיתן "מקובעות" ללחנים ישראלים "שורשיים". רוזנבלום, שהחל כאקורדיוניסט בלהקת הנח"ל (בתכניתה "שמש במדבר"), ראה את היתקעותן של הלהקות הצבאיות ביחס למקצבים המודרניים, ולכן היה הראשון שהכניס לפסקולן של הלהקות את הגיטרות החשמליות, התופים, הבס והשירה הצועקת שרקחו את תור הזהב של הלהקות כשמאחוריו עמד בגאון רוזנבלום.

מלכתחילה, בנה רוזנבלום לחניו לשוק האזרחי ומצעדי הפזמונים ונטל חלק אינטגרלי בהפיכת זמרי וזמרות הלהקות הצבאיות לכוכבי ענק מחוצה לגבולות צה"ל. בין לחניו המוכרים ללהקות הצבאיות: "שיר לשלום", "שלווה", "קרנבל בנח"ל", "בשמלה אדומה", "ארבע אחרי הצהריים", "החיים היפים", "גבעת התחמושת", "שירו של צנחן", "יש לי אהוב בסיירת חרוב", "מסביב למדורה", "בלילה על הדשא", "בוא איתי אל הגליל", "הרצל", "מה אברך", "כשאהיה גדול" (שוטי ספינתי), "אין כבר דרך חזרה", "בוא לים", "תמיד עולה המנגינה", "הייה לי חבר, הייה לי אח", "תמיד עולה המנגינה" ועוד.

היותו "בונה הקריירה" של דור העתיד של הזמרים שיצאו מהלהקות הצבאיות, תרמה ללא ספק להשתלבותו היטב בסצינת המוסיקה המקומית, בעיקר בתחום הפופ-פולק הלוקאלי וב"אזרחות" הלחין מספר לא מבוטל של קלאסיקות כ"אוריאנה", "על כפיו יביא", "להיות לבד", "הבלדה על חדווה ושלומיק", "על דעת המקום", "שיר של יום חולין", "אם ייפול הכוכב שלי", "ליל חניה", "אני שר להעביר את הזמן", "לו הייתי פיראט", "המנגינה היא שקובעת", "יפות יפות", "עובדים עלינו עבודה עברית", "בנימין זאב" , "כולם חכמים כולם", "מי המנטה מי המסטיק מי השוקולד", "שירים הם חברים", "אני אוהב אותך", "סוף קיץ", "שיר הלהקה",  "צריך לשמור על הבית שלי", "רק היום" ועוד רבים וטובים.

בשנותיו האחרונות של רוזנבלום, על אף שלא הפסיק ליצור ולעבוד ועל אף שמקומו הנכבד כאביר הזמר העברי היה עדיין רם, ירד הביקוש ללחניו של רוזנבלום וסגנונו המוסיקלי נתפס בעיני התקשורת כ"מיושן" ו"לא רלוונטי", תפיסה שבדיעבד נחשבה מוטעית לחלוטין, ולחניו היפים שטרם נתפרסמו, לא זכו לכבוד וההערכה לה ראויים.

המשימה לבחור מערב רב של שירים מספר מוגבל של שירים היא בלתי אפשרית, לכן בחרתי בקומץ משיריו הגדולים:

שיר לשלום

 

לו הייתי פיראט

על כפיו יביא

בשמלה אדומה

הייה לי חבר, הייה לי אח

שירים הם חברים

ליל חניה

שיר של יום חולין

כשאהיה גדול (שוטי שוטי ספינתי)

מוכרחים להמשיך לנגן (את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק)

 

 

תגובות

להשאיר תגובה