המונח שירה תמיד נראה לנו פומפוזי, מילים גבוהות שספק אם נבין את כולן אבל באיזשהו שלב החלו לצוץ להם גם שירים אחרים, כאלו שקל להזדהות איתם, להבין, לא לחפש מה עומד מאחוריהם, אלא פשוט להיות.
אחד כזה הוא ספר השירה החדש של שחקן התאטרון אביב זמר. ספר השירה שלו "מפתחות" עוסק בנבכי נשמתו של רווק תל אביבי, על כל הרע והטוב שבכך.
זמר (45) שיחק שנים ארוכות בתאטרון הקאמרי ובחמש השנים האחרונות משחק בתאטרון הסימטה בשלל מחזות כמו "הרווק", "עכבארים", "מן הפנטזיה" ועוד, וביום שלישי הקרוב יערוך את אירוע השקת הספר בתאטרון שהוא מגדיר כתאטרון הבית שלו.
אתה מקדיש ספר שלם לחיי הרווק התל אביבי. מה ההבדל בין להיות רווק בתל אביב לבין להיות רווק בדימונה?
"בדימונה אין את התועבה והמידיות. בתל אביב אתה נכנס לבר ויוצא עם בחורה, זו מציאות יומיומית שכשאתה צעיר זה מגניב וכשאתה מתבגר זה מזעזע אותך. אתה שוכב עם מישהי לפני שאתה מכיר אותה, בבוקר אתה לא יודע את השם שלה, הרווקות נוצצת רק לנשואים, אבל היא לא באמת כזאת".
כמה זמן אתה רווק?
"אצלי רווקות זה אומר ששנים לא הבאתי בחורה להכיר לאמא שלי, אמרתי לה שאני אוהב אותה והכרזתי על זה בפייס, אבל היו לי מערכות יחסים ולא מעט. מגיל 30 לא הייתה לי חברה רצינית, אני מרגיש שחוויתי אובדן דרך, התחלתי לעבוד בקאמרי, והבלבול והקושי גרם לי לאבד את זה. אני טרגדיה מהלכת מבחינתי, אני אומר את זה בהומור אבל הייתי רוצה להיות בזוגיות. לרווקות יש גם צדדים יפים כי יש לי חופש לעשות מה שאני רוצה וחופש להתפתח ולהתעסק בעצמי אבל חסר לי".
נחזור לספר, יש שירים רגשיים ויש על גבול הפרובוקטיביים – מה באמת חסר לך?
"חסרים לי אהבה, חיבור, זוגיות בריאה, צורך אמיתי להתחבר למישהי לתמיד. יש שיר שנקרא 'לראות' שכתבתי על זוג שראיתי מתחבק בים וזה כל כך חסר לי, לחבק מישהי".
אתה מגדיר את עצמך כאדם זוגי, איך קרה שאתה לבד בגיל 45?
"אני חושב שהייתי עיוור. היו איתי בחורות מדהימות ולא השכלתי לראות איזו פנינה יש לי בידיים, הייתי באדרנלין מאוד גבוה, חייתי ריגוש של במה וזה הסתיר לי את כל השאר".
ואתה גם משחק בתאטרון הסימטה בהצגה שנקראת 'הרווק' – מקרי?
"לא, ממש לא. כתבתי בה אפילו כמה מונולוגים. אני משחק את עצמי, באופן פרובוקטיבי ומוחצן שמחדד את הסטיגמה. חשוב לי להגיד, זה לא שהאהבה חמקה, אני החמקתי אותה מחיי".
והיום כשאתה מפוכח?
"היום אני מסתכל על החיים בצורה אחרת, אני נותן צ'אנס אמיתי למי שמולי, אני לא אצא סתם, אני לא אשכב סתם, אני אצא עם מי שמעניינת אותי ולא כזאת שארצה להוריד ממנה את הבגדים, יש גיל שאתה נורא אימפולסיבי והיום פחות. אני יודע מה עושה לי טוב, מה אני צריך שיהיה שם".
ובחרת לעשות את ההשקה בתאטרון הסימטה
"נכון כי מבחינתי זה בית. אני מופיע בסימטה מזה חמש שנים. שיחקתי בקאמרי אך תמיד פזלתי לעשיה מחוץ לתאטראות הגדולים כי אתה נחנק שם אמנותית, כופים עליך תפקידים בעיקר כשאתה צעיר ואין לך כוח פרסומי או ניסיון ואתה לוקח כל מה שנותנים לך כדי לשמור את רצף.
חיפשתי כל הזמן חומרים שיאתגרו אותי והגעתי לסימטה. די מהר נוצר קשר בין הבמאי אלחנן שפירא ועירית פרנק, מנכ"לית התאטרון, נוצר קליק ומאז היסטוריה. יש לנו חופש אמנותי אמיתי ואין דבר גדול יותר ליוצר ולשחקן, הסימטה זה סוג של מעבדה של אמנות ואנחנו מקבלים תגובות נפלאות מצד הקהל לעבודה, אנחנו גדלים אמנותית והכל בזכות עירית פרנק. אני מאוד מעריך ואוהב את האישה הזאת ומבחינתי אני אמשיך לשחק שם עוד הרבה שנים טובות".
"ליין ספרים בסימטה" – השקת הספר "מפתחות", יום ג', 19/11, 20:30, תאטרון הסימטה, יפו העתיקה