אוהבת את החיים

"למרות התחושות הקשות, העייפות הנוראית, הסבל, הדכדוך והפסימיות  נוצרה חגיגת צבעים אופטימית וחזקה. כנראה שהרצון שלי לחיות יותר חזק מהעצב והסבל", כך אומרת הציירת נורית רוזן, המתמודדת עם מחלת הסרטן לקראת  תערוכת היחיד הראשונה שלה שתיפתח ב-6 למאי בבית העיתונאים בתל אביב

'אקספרסיה-אימפרסיה" , תערוכתה הייחודית והמרגשת של נורית רוזן  נוצרה מתוך הרבה כאב ותקווה.  רוזן עבדה עליה במרץ ובשיתוף פעולה עם האוצרת אירית לוין, כשהיא לא מנסה לעגל פינות, או לוותר לעצמה. תהליך לא קל למי שמתמודדת עם סרטן השחלות ונאלצת לעבור טיפולים ולשמור על כוחותיה.

רוזן,  גרושה וחיה במרכז תל אביב,  מספרת שאהבה לצייר עוד כילדה ונערה, זכתה לחיזוקים מסביב והיו שאמרו שעליה להמשיך ולהתפתח בתחום הציור, אבל החיים משכו אותה לכיוונים אחרים. לפני עשר שנים פרשה מעבודתה כעוזרת מנכ"ל במשרד עורכי דין גדול  וחיפשה תחום שיהווה את הציר המשמעותי בחיי. "לא רציתי רק להעביר את הזמן, אלא משהו שיהיה ציר מרכזי, כי מי שאין לו כזה עלול לדעתי ללכת לאיבוד, היא אומרת".

באחד מסופי השבוע השתתפה בסדנה לציור אינטואיטיבי של הפסיכיאטר ד"ר פינקי פיינשטיין, ודי מהר נדלקה. "הגישה שלמדנו היא שציור אינטואיטיבי הינו דרך ריפוי יוצאת מהכלל, אנחנו מוציאים מהמשוואה את הביקורתיות, התחרותיות והחשש שאולי הציור שלנו לא טוב. זה כמו ילדים בגן שפשוט אוהבים לצייר ולא משווים את עצמם אחד לשני, עד שבבית הספר מתחילים לתת ציונים על הציור ולהחליט אם הוא טוב או לא. ציור אינטואיטיבי מחזיר לנו את התחושה שציור זה עיסוק נפלא, בלי קשר לתחרותיות או לקריטריונים מחמירים שמישהו החליט עבורנו.

בהמשך היא גם למדה קורסים מעמיקים בתולדות האמנות ובציור. "הייתי טובה בציור פיגורטיבי אבל זה מצריך מודל ומשמעת מאוד רצינית ולא הייתה לי אנרגיה לכך, המחלה וכל מה שמסביב לה מצריכה הרבה כוחות.  חזרתי לציור האינטואיטיבי וזה פשוט פרץ ממני. הציורים שמוצגים בתערוכה הם בעיקר אינטואיטיביים ובנויים על כתמי צבע, צורות, הלכי רוח ותחושות פנימיות.

לדבריה, העבודות האלה שנוצרו בעת מחלתה, שונות לחלוטין מהציור הפיגורטיבי המוקפד שאפיין אותה בעבר "הן משקפות את הלך הרוח, התחושה של מבוך ללא מוצא, של קירות שחורים שסוגרים עלי. התסכול כשאני לא יודעת באיזו דרך לבחור ואיזו החלטה היא הנכונה. משקפות מצב של כאוס מאיים, אי וודאות ותחושה של חוסר משמעות".

בסוף 2014 אובחנה בסרטן השחלות ובמהרה עברה ניתוח מאסיבי בבטנה, טיפולים כימותרפים וכעת היא עוברת טיפולים ביולוגים, שהם סוג של כימותרפיה. "זה סרטן שקשה לאבחן אותו, הוא לא מאובחן בבדיקות דם וכשמגלים אותו זה בעקבות כאבי בטן שהחולה סובל מהם ואז הוא כבר בשלב מאוחר של התפתחות המחלה כי כאבי הבטן נוצרים מגרורות. אני סבלתי מכאבי בטן , עברתי ברירורים רגילים אצל רופא משפחה וגניקולוג שלא מצאו כלום , אחר כך הייתי אצל רופאת גסטרו שחשבה שלקיתי בדלקת של המעי, היא שלחה אותי לבדיקת   CP ואז התגלו הגרורות בבטן שזה שלב מאוד מתקדם של סרטן . מהר מאוד התחלתי בטיפולים. אני  מייעצת לכל אישה שסובלת מכאבי בטן שחורגים מהרגיל לא לחכות ולסמוך על אמרות מסביב כמו "אולי את בלחץ פסיכולוגי" אלא ללכת מהר ולעשות בדיקת CT  אחרת זה יהיה באמת מאוד מאוד מאוחר".

cibur 4

  • מתנצלת מראש על השאלה הקלישאתית אבל הציור ויצירת התערוכה עזרו לך להתרפא או להרגיש לפחות קצת יותר טוב?

"יש הרבה מאוד תיאוריות ש שציור עוזר לריפוי, אני חושבת שכל יצירה עוזרת לריפוי כי אנחנו גוף ונפש וברגע שנכנסים לעולמות המופלאים של שירה מוזיקה דמיון יוצירה , יש לך אפשרות לבטא עצמך ולא רק לשקוע בפסימיות של המחלה, המעקבים על מצבך הבריאותי והבדיקות שעד שמקבלים את תוצאותיהם הנשמה פורחת.  אני לא יושבת ומחכה, אני מציירת וזה מכניס אותי למקום אחר".

'"זו תערוכה המסכמת שנת יצירה עם הדהוד לציורים ולרישומים מהעבר. מסת העבודות בשלושת המקבצים  יוצרות מפגשים צורניים וקולוריסטיים שונים. היצירה נעה בין  תווי עומס ודחיסות לצד תווים שקטים ומופנמים",  אומרת אוצרת התערוכה אירית לוין, "הציורים התחילו לעתים בקו ולפעמים בכתם צבע, ונוצרו בתהליך עבודה ספונטני חסר חוקיות ותכנון, בצבעי פנדה על קרטון בפורמט קטן. הדימויים הצמחיים עברו תהליך השטחה על-ידי האמנית, כאשר קווי המתאר השחורים יוצרים דיאלוגים עם סקלה של צבעים יוקדים".

באומץ  ובגילוי לב מרשימים היא מספרת שהמחלה לא מאחוריה למרבה הצער. כיום היא עדיין מתמודדת עם ממצא שהתגלה בבטנה, בעוד חודשיים תעשה הדמיה נוספת "אז נראה אם כל הכימותרפיה הזו עוזרת בכלל. לא  שאלתי למה זה קרה לי, למה חליתי אלא נכנסתי והפנמתי את המצב בצורה מאוד מעשית. אמרתי  'אוקי, זה המצב מה צריך לעשות ואיך ? וככה אני מתנהלת . המחלה זו עובדה  ואני לא מוכנה שהיא תהיה הציר המרכזי בחיי".

לפתיחה החגיגית של התערוכה שתתקיים ביום שישי 6.5.16 תגענה במיוחד צמד המוסיקאיות המחוננות, נגנית החליליות טלי רובינשטיין והפסנתרנית טל אבן-צור שתנגנה הן קטעי מוסיקה מקורית פרי יצירתן והן עיבודים שלהן לשירים קיימים.

 

התערוכה תוצג בין התאריכים 6-28 למאי, בבית העיתונאים ע"ש סוקולוב (רח' קפלן 4) בתל אביב.

25 הערות

להשאיר תגובה