MY WAY

מה לא נאמר עליה, הדוכסית מסאסקס, מייגן מרקל. אשתו של הנסיך הדוכס מסאסקס, פרינס הארי. כל כמה ימים, כל כמה זמן אנחנו מתבשרים על עוד דרמה חדשה בבית המלוכה. פה היא לא מתלבשת בקוד הלבוש המלאכותי (לא הגיע הזמן לעדכן אותו??) רחמנא לצלן רואים לה את הברך. פה מתפטרים המשרתים, היועצים אחד אחרי השני. האמת, כבר התחלתי לחשוב שבאמת יש בה משהו מרגיז, אפילו חצוף. מדוע היא מקלקלת את הפנטזיה? למה היא לא יכולה ללבוש את השמלה, לשים את הכתר ופשוט לחייך ושנעריץ אותה בשקט? היא החלה לייצר 'ווייב' שכבר דאגתי לפרינס הארי, הנסיך עם האישיות היחודית משלו, שבעיני לפחות, בהחלט מעורר גאווה ומהווה כקשר בין העולם החיצוני לעולם המושלם מדי כביכול ולכאורה של בית מלוכה כמו שארמון צריך להיות.

נראה לי שבאיזשהו אופן כל העולם רצה שדווקא האגדה של אשה "מן הישוב" (נו..אם הוליווד נקרא "ישוב") אבל אמריקאית ללא יחוס, שלא לאמר משפחה לא מי יודע מה, תשבה את ליבו של הנסיך ולאחר מכן את ליבם של האנגלים ושאר העולם והם 'חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה', אבל, זה לא קרה.

משפחתה דאגה להזכיר את השורשים שלה. לא רק שהיא אפרו אמריקנית – חצי למען הדיוק, היא היא מגיעה ללא יחוס אמריקאי וגם ללא יחוס אנגלי כמו קייט מידלטון. ואם כבר מזכירים את האחרונה, הריב המתוקשר  עם קייט ובתה שרלוט ערב חתונתה, נגע לכולם בשריר רגיש, קייט מאד אהובה, יפה, מושלמת, נסיכה כמו שנסיכה-מלכה לעתיד צריכה להיות. האירוע איים לכך שנדיח את מייגן מן הכתר. בהחלטה חד משמעית – הניסיון נכשל. לא מתאימה.

טוויסט בעלילה. אלו ימים של לפני לידה, ואולי המאמר יתפרסם כשכבר יהיה עוד צאצא או צאצאית לבית המלוכה והנסיך הארי ומייגן מרקל יהיו הורים בפעם הראשונה. אבל רגע..מה בעצם קורה כאן?

כעסתם פעם על מישהי קרובה לכם שרוצה ללדת באופן פרטי? לכל אם עבריה יש אפשרות לבחור היכן תלד, ויש כאלו שאף בוחרות את הגורם הרפואי שיילד או תיילד אותן, שלא לאמר שיש גם בישראל לידות בבית. הייתן מסכימות שאנשים מקצועיים ככל שיהיו, שאתן לא מכירות, בחליפות, יכתיבו לכן איך להתנהג באחד הרגעים המרגשים אך הלא פשוטים בחייה של אשה? של זוג צעיר? של אמא בהתהוות? חשבתם פעם איך זה מרגיש אם מישהו היה כל הזמן מכתיב לכם איך להתלבש? חשבתם פעם על הסדרי ההליכה, העמידה, מה לעשות עם הידיים. שלא לאמר, שאסור יהיה לך לגעת בבן זוגך בציבור? מה עם לתת ידיים? חיבוק? תמיכה?

ואז, היא הגיעה, מייגן מרקל, ומהרגע הראשון, חצופה – עושה מה שהיא רוצה, או במילים שאני התחלתי להחליף לעצמי – היא פשוט חיה לפי החוקים שלה וקצת פחות לפי חוקים של אחרים. חוקים שהם באמת כבר לא מהמאה הזו ואולי גם לא מהמאה הקודמת. הי אנשים תתעוררו. מייגן, הופכת בעיני לאחת הנשים היותר מעוררות השראה שחיות בעידן הנוכחי. היא הופכת את המונרכיה לאיך שבא לה, היא לא נבהלת מאליזבת המלכה, או מקייט הנסיכה, וכל חוק קודם כל נידון לכך שהיא שואלת את עצמה ואת בן זוגה איך מתאים לה.  למה אנחנו בעצם כועסים עליה? ומי עומדת על עקבים, מאופרת, מסורקת, ונראית כאילו לא חוותה עכשיו את אחד הקשיים עלי אדמות שעברו עליה, לידה, ומראה את התינוק שלה לכל העולם 6 שעות לאחר הלידה? הזיה. אז זהו, שמייגן והארי בוחרים לעשות זאת בדרכם שלהם.

פתאום הכל מתקשר לי. לפני כשנתיים, לציון יום האישה הבינלאומי, בחסות בנק מוביל, גלריה בלונדון הציגה צילום שלי לצד אומנים ישראלים כגון קדישמן ועוד והצילום שלי, נעלי בלט מרופטות משימוש. שם הצילום שלי שהוצג הוא MY WAY. מייגן מרקל, אני מורידה בפנייך את הכובע, ואת נעלי הריקוד ומקדישה לך את ה- MY WAY  – מי יתן, שכל אשה בעולם הזו תחיה את המסע שלה, בדרך שלה ותוכל יום אחד לספר לילדיה על MY WAY  שלה.

מאת: ליאת מייה לומברוזו, פעילה וצלמת חברתית.

תגובות

להשאיר תגובה