אז אתמול חגגתי 31
שמתי לב שהרבה אנשים איחלו לי שכל מה שאני מאחלת לעצמי יתגשם.
זו אמנם ברכה מאוד יפה אבל הבעיה היא שאני לא כל כך יודעת למנות את האיחולים שלי לעצמי.
אז ביקשתי מחברים קרובים איחולים כי קצת עזרה לא הזיקה לאף אחד.
חברה אחת איחלה לי שהשנה סוף סוף אתאהב על מעל לראש, ואני הוספתי, בבן האדם הנכון. הכוונה היא באותו אחד שיידע לערסל לי את הלב ולהציף אותו בזרמים חמים לעולמים. חבר אחר איחל לי להיות מאושרת ושמחה הכי הרבה שביכולתי. את זה האמת אפשר ליישם כי בסה״כ יש הרבה דברים שעושים אותי שמחה; משפחה, חברים, אוכל טוב, קצת (או הרבה) אלכוהול, סרט/ספר טוב, סדרות פשע, כלבים, קפה טוב, שיחה טובה ועוד כאלו קטנות שמותחות לי את צידי הפה לכדי חיוך רחב. מכר שפגשתי לא מזמן איחל לי שבעיקר אתאהב בעצמי. זה קטע, הכיר אותי לפני חמש דק׳ וכבר קלט. או שהוא פסיכיאטר ממש טוב או שאני ממש שקופה. חברה אחת סיכמה את הכל ואיחלה לי שאהיה מרוצה מעצמי ומההישגים שלי.
כל האיחולים האלו נכונים לי כמו שהם נכונים כמעט לכל אדם, כל אחד זקוק ל״פיין טיונינג״.
אני לא אעשה צ׳ק ליסט, כי כולנו יודעים שאחרי יום יומיים זה עובר. אבל אני כן רוצה לאחל לעצמי דבר אחד. לקבל את עצמי, כמו שאני, יש בי מינוסים ויש בי פלוסים. אני היא מי שאני לטוב ולרע ואם הצלחתי לאסוף חברים שאוהבים אותי ומפרגנים לי ללא הפסקה כמו שאני, כנראה שבגדול, אני דיי בסדר.
גדול וחכם ממני סיכם את זה הכי טוב שאפשר.

על אהבה עצמית / צ'רלי צ'פלין

כאשר אהבתי את עצמי באמת,
הבנתי שתמיד בכל הזדמנות אני הייתי במקום הנכון,
בשעה הנכונה ובדקה הנכונה ואז יכולתי להרפות.
היום אני יודע שיש לזה שם: הערכה עצמית.

כאשר אהבתי את עצמי באמת
יכולתי להבחין שהיגון והסבל הרגשי שלי
הם רק אזהרות שאני הולך נגד האמת הפנימית שלי.
היום אני יודע שקוראים לזה אותנטיות.

כאשר אהבתי את עצמי באמת
הפסקתי להשתוקק לחיים אחרים
והתחלתי לראות את כל המתרחש כתרומה לצמיחתי.
היום אני יודע שזה נקרא בגרות.

כאשר אהבתי את עצמי באמת
התחלתי להבין כמה מעליב זה ללחוץ על מישהו
לעשות את מה שאני מבקש,
למרות שידעתי שזה לא הזמן או שאותו אדם עדיין לא מוכן.
אפילו כאשר האדם הזה הוא אני.
היום אני יודע שלזה קוראים כבוד.

כאשר אהבתי את עצמי באמת
התחלתי להשתחרר מכל מה שאיננו בריא עבורי:
מאכלים, אנשים, מצבים, כל דבר שמשך אותי מטה.
בהתחלה לבי קרא לזה- "גישה אגואיסטית".
היום אני יודע שזה אהבה עצמית.

כאשר אהבתי את עצמי באמת
חדלתי להתייסר על הזמן החופשי,
הפסקתי לעשות תכנונים גרנדיוזיים,
ממש נטשתי את ה"מגה" פרוייקט של עתידי.
היום אני עושה את מה שאני רואה לנכון,
מה שאני אוהב, בקצב שלי,
היום אני יודע שקוראים לזה פשטות.

כאשר אהבתי את עצמי באמת
הפסקתי לרצות להיות תמיד צודק
וכך טעיתי הרבה פחות
היום גיליתי שלזה קוראים צניעות.

כאשר אהבתי את עצמי באמת
סירבתי להמשיך לחיות בעבר ולדאוג כל הזמן
למה שיהיה בעתיד.
עכשיו אני חי את הרגע הזה, כי כאן מתרחש הכל.
היום אני חי כל יום ויום, ולזה קוראים שלמות.

כאשר אהבתי את עצמי באמת
הבחנתי שהחשיבה שלי
יכולה לאמלל אותי ולאכזב אותי מאוד,
אבל כאשר אני מגייס אותה לשירות לבי,
היא פוגשת פרטנר חשוב ואמיתי
ולזה קוראים לדעת לחיות.

ואם אתם עוד לא שם, אתן לכם משהו אחר להתאהב בו

מעדן גבינה עם ריבת תותים

קינוח שמגישים בכוס, 3 שכבות וטעם גן עדן

מה אנחנו צריכים (לחמש כוסות):

לתחתית: 200 גרם כריות (דגנים במילוי קרם נוגט) מרוסקות

למעדן:
 שמנת מתוקה אחת
גבינת מסקרפונה 250 גרם
שמנת חמוצה 150 גרם
גרידת לימון מלימון אחד
4 כפות אבקת סוכר
לריבה:
סלסלת תותים
רבע כוס סוכר לבן
מה עושים?
מקציפים שמנת לקצפת אחידה, מוסיפים את הגבינה, השמנת גרידת הלימון ואבקת הסוכר וממשיכים להקציף לחמש דק׳. מעבירים למקרר לשעה.
מכינים את הריבה: חותכים את התותים לקוביות מניחים עם הסוכר בסיר על גבי אש קטנה למשך 45 דק׳, מידי פעם מערבבים. מעבירים לצינון.
הרכבה:
בכוס זכוכית שמים שכבה נדיבה של כריות מרוסקות, מעליה שכבה נדיבה של מעדן הגבינה שלנו וסוגרים עם שתי כפיות ריבה (או יותר, לפי הטעם כמובן).
בתיאבון וסופ״ש מתוק ביותר

מאמרים קשוריםיותר ממחבר

תגובות

להשאיר תגובה