פסקול חיי: צילה דגן

היא ניחנה באחד הקולות המצמררים והמרגשים בזמר העברי של שנות ה-70 וה-80, ועל אף שהופיעה בפסטיבלים חובקי עולם, בטלויזיה, ברדיו ובעיתון, צילה דגן (1946-2004) מעולם לא רצתה להיחשב “כוכבת”, מעולם לא דבקה בגינונים של “דיווה”, ונתנה לצניעות להוביל דרכה ולקולה המרטיט לפלס לה דרך אל לב המאזינים, לב שעד היום מצטמרר מכל שיר ושיר שהקליטה.

היא נולדה ב-18 בספטמבר 1946 בפולין בשם צלינה קויבסקי ועלתה עם משפחתה לנהריה בסוף שנות ה-50. בנעוריה גילתה כשרון שירה יוצא דופן ונוסף לכך שזכתה ב”תשואות ראשונות” (תחרות הזמר הרדיופונית של אז), הופיעה כנערה במועדוני לילה שונים, עד גיוסה לצוות הווי הנח”ל, בו בלטה בשל ביצועה המשותף עם אופירה גלוסקא ל”חורשת האיקליפטוס” המיתולוגי של נעמי שמר.

בשנות ה-70, נוסף לקריירת הסולו שטיפחה, דגן השתתפה במספר מופעים והרכבי זמר מוצלחים בהם “להקת פיקוד דיזינגוף” ו”שלישית הצירוף המקרי” (שנתגבשה במופע “ייאוש יושב על ספסל” משירי ז’אק פרוור).

דגן הייתה זמרת של כולם: היא היטיבה להקליט שירי ילדים (בין השאר עם בעלה  השחקן עזרא דגן), היטיבה להקליט שירי פופ/רוק חדשניים לאותה תקופה, שירי ארץ ישראל היפה ושירים פולקלוריים של עמים, כשלכל שיר ושיר אותו ביצעה, הייתה חותמת קולה וביצועה המיוחד של צילה.

בשנת 2004 נפטרה ממחלת הסרטן, כשזמן קצר לאחר מותה יצא האלבום “יין ודבש” (אלבום משיריה המאוחרים, כולל שירים משותפים שלה עם בנה המוסיקאי גיא דגן).

כאות הצדעה לתרומתה הענפה של צילה דגן לפנתיאון הזמר העברי, בואו ניזכר בכמה וכמה מהקלאסיקות אותן תרמה לפסקולנו בביצועה:

  1. חורשת האיקליפטוס (צוות הווי של הנח”ל)

כוכבים בדלי

ולא היה בינינו אלא זוהר

על הדרך עץ עומד

פתח לנו שער

כשתשוב 

הליכה לקיסריה (אלי, אלי)

אם הלילה

תגובות

להשאיר תגובה