הצלמת החברתית והאומנית ליאת מייה לומברוזו, משיקה תערוכה חדשה בה חושפת צוהר אל “הבטן הרכה של החברה” כפי שהיא אומרת. לצד גיישות יפניות, נערים פולנים שמשחקים בפאתי אושוויץ היא תיעדה את עולמם של אסירי מחלקת טל, אסירים קשים שהוכיחו לה “שגם איתם יש תקווה”.

גולת הכותרת בתערוכה החדשה של ליאת מייה לומברוזו היא הסדרה “תוצאה” שנעשתה בשת”פ עם שירות בתי הסוהר בו ליוותה ליאת את ‘מחלקת טל’, מחלקה שיקומית של אסירים קשים ‘טעוני הגנה’ אותם ליוותה במשך שנה וחצי בתהליך השיקום ’12 הצעדים’. סדרה נוספת היא “ללא מילים”  סדרה אשר צולמה ברובע גיון, רובע המועדונים בקיוטו, יפן ותיעדה את הגיישות ברובע. הסדרה משלבת צילומים עם אלמנטים אומנותיים כחלק מהעברת המסרים של היוצרת. סדרה נוספת היא שיבעה על נער בן 17 מהוד השרון אשר איבד את אמו לפני כשנה, ומאז מתמודד עם הרצון להגשים את עצמו הן כשחקן והם כדוגמן לצד חיים משותפים עם אחותו בדירה שכורה.  בין הסדרות החדשות נמצאת סדרת THE WALL , אשר מתעדת חבורת נערים ילדים פולנים אשר הפכו קיר של אתר אשפה בפאתי מחנה אשוויץ לחצר המשחקים שלהם. התמונות הסוריאליסטיות שמציגות את הילדים כילדי “כל העולם” עם סממני העולם המערבי לצד המובהקות הסוציו אקונומית הנמוכה אותה הם משדרם מחוץ לאתר שהינו אחד מסמלי השפל בעולם, מחנה אוושיץ. הסדרה החדשה האחרונה בתערוכה היא סדרת shine הסדרה מתעדת את תהליך עבודת כתיבת השירים של המשורר המוערך נמרוד שיין בביתו במהלך עבודת הכתיבה.  

לצד הסדרות החדשות יצגו סדרות מקוריות קודמות של ליאת מייה לומברוזו ביניהן “UP 21 ” (סדרתה הראשונה של מייה לומברוזו על ילדים עם תסמונות דאון), ” 50 גוונים של דת” (תערוכה ש הוצגה באוניב’ ת”א ומטרתה היתה להראות בעין שווה ללא הבדלי דת גזע ומין את רבדי הישראליות), תערוכת המחווה לזכרו של החייל דניאל מרש ז”ל שנהרג בצק איתן ב 2014 שאהבתו הגדולה היתה צילום, ועוד.  

סדרות הצילומים החדשות

“תוצאה” – סדרה צילומי דוקו המתעדת את ‘מחלקת טל’ בשירות בתי הסוהר. במשך שנה ליוותה ליאת בבית הסוהר השרון את חייהם בכלא של אסירים שהורשעו ברצח, אונס, שימוש בסמים, שוד ועוד. מדובר על קבוצת אסירים ‘טעוני הגנה’. הפרוייקט בשת”פ השב”ס מתעד את האסירים שעברו במחלקה את תוכנית בת 12 השלבים לשיקום מהתמכרויות שונות. הסדרה מביעה ומציגה את חייהם דרך נקודת מבטה של ליאת שתיעדה את הוויית ושגרת החיים בכלא של האסירים בתוכנית הייחודית. אחד האלמנטים החזקים שעוברים בסדרה היא התקווה. תקוות האסירים לחיים חדשים, תקווה שהצוות המסור נטע באסירים. תועד מנעד רחב של עשייה בתוך הכלא, החל מההשתתפות בבחינות בגרות, השתתפות בחוגי פסיכותרפיה, החלפת ספר בספריה וכלה במפגש עם בני המשפחות.

“ללא מילים” סדרת צילומים של גיישות ביפן בלבושן המסורתי. הגיישות צולמו בקיוטו ברובע גיון לפני שנה וחצי. סדרה זו אשר בה המייצגים האומנותיים משלבים בין הצילומים ותוספות אומנותיות של ליאת. מסר חזק עובר ביצירות : הכניעה, השליטה, ההחפצה ומעמדן המדוכא של נשים אלה, שלצד יופיין החיצוני מלא הפרטים והיופי, הרי שהן כמו בובות במשחק של מישהו אחר, ללא יכולת הבעה, אמירה או דעה משלהן.
“שיבעה”

סדרת דוקו  על שלבי, נער בן 17,  תלמיד למשחק, דוגמן, שאיבד את אמו לפני שנה. (אביו אינו בתמונה) מאז הוא ואחותו מתגוררים יחד בדירה שכורה בהוד השרון. אמו, האמנית רב התחומית, רלי וסר ז”ל, תמיד דחפה אותו להגשמה עצמית. כעת, מנסה שלבי, למרות הקושי הגדול בחיים לדחוף את עצמו. הסדרה מעבירה את שלבי הדוגמן, שלבי הנער שאיבד את אמו, שלבי האחראי (על חייו ועל אחותו) שלבי הנער הכה מיוחד ומצטיין בכל דבר שהוא עושה למרות האתגרים העצומים שהחיים זימנו לו.  

THE WALL

סדרת דוקו שצולמה ביציאה ממחנה אושוויץ. סדרה המתעדת נערים פולנים אשר משחקים בפאתי המחנה ומראה, שלצד הזוועות שבתוך המחנה, הרי שבשבילם, נערים-ילדים החיים באירופה החיים הם משחק. מדובר בחובת נערים מסוציו-אקונומי נמוך יחסית אשר עבורם אושוויץ הוא אתר תיירות אליו מגיעים מכל העולם, מה שמושך את הילדים. הקיר עליו הם מטפסים, הוא קיר של מתחם אשפה, שעבורם כאמור, הוא משחק ומקום ממנו הם חווים את האטרקציה – אנשים מכל העולם, תיירים המגיעים לאטרקציה אחרת. ספק אם הם מכירים את אותה אטרקציה אחרת.

Shine –   סדרת צילומים בה מתועד בביתו המשורר נמרוד שיין. שיין, איש תקשורת, הכותב מזה כמה שנים שירים כשלפני כשנה, התפרסם ספרו “עוֹר התוֹך” שהפך לרב מכר בתחום השירה.

שירתו עוסקת באהבה, זוגיות, וגילוי עצמי.  מייה לומברוזו תיעדה את שיין ב”מעבדה האינטימית” שלו בביתו. המקום בו יצירותיו “נרקחות”, שולחן העבודה שלו, שולחן האוכל, ברגעי ההרהור, קריאה במיטתו ועוד.  הצצה ל”מגרש הביתי” של אחד המשוררים המסקרנים של זמננו.

 

ליאת מייה לומברוזו, (44 ואמא ל 2 המתגוררת בר”ג) היא צלמת ואומנית חברתית ומסחרית. בשנים האחרונות מתמקדת ליאת בחומרים ישראלים, שניתן אף לקרוא להם ‘הבטן הרכה של החברה הישראלית’ ומעבדת אותם לכדי אמירות בדמות תצלומים בשחור מולבן כחלק מהעברת המסרים, תמונות מעובדות עם אלמנטים אומנותיים ועוד. ליאת נעזרת במצלמה ככלי לבטא את האמנות, ולהביא למודעות נושאים חבריים וערכיים.  תערוכת “גובה העיניים” היא שילוב של מסרים של התמודדות עם קשיים, כח רצון לעומת הרגלים, התמודדות מגדרית ואמיתית, כאשר הלוקיישנים הינם גלובאלים, ישראלים, פנימיים וחיצוניים כאחד.

פתיחה: יום ד’,ה-23 למאי 2018, שעה: 20:00, מיקום: בית קנדינוף.

כתובת: בית הצורפים 14, יפו. התערוכה פתוחה לקהל הרחב עד ה-2.6.

תגובות

להשאיר תגובה

*הכנס את הקוד בתמונה כדי לשלוח תגובה