מה תרצה להיות כשתהיה קטן

שבוע האיור שנפתח בשבוע שעבר בעיר נותן ביטוי למאיירים שונים בניהם שתי תערוכות יוצאות דופן: ‘הוראות להתבגר’ היא פרויקט אומנותי שמציג באור מחויך ומפחיד את שלטון הטפסים שאי אפשר לזוז בלעדיהם “ככל שהטופס קר ומנוכר” מספר איל לוי המאייר “כך האיור יותר רגשי וצבעוני”. התערוכה ‘תלוי באוויר’ היא שיתוף פעולה של שמונה פליטים ומבקשי מקלט שיצרו מוביילים שמזכירים להם את העבר. אחת מאותם אלה היא אשוק “כשהייתי בת שבע הגיעו חיילים ושרפו לי את הבית ואני נאלצתי לברוח”

בין 49 התערוכות שמוקדשות לשבוע האיור שנהפך למסורת תלאביבית ניתן למצוא גם את ‘הוראות להתבגר’ תערוכה משותפת שנולדה מהחיבור בין המאייר איל לוי לבין משורר הפואטרי סלאם אלפי גלברד ומטרה היא לחשוף את הדיקטטורה של הטפסים (ביורטקרטיה = שלטון הפקידים) שכולנו בין אם נרצה בכך או לא נצטרף אותם “אמרתי כבר בעבר שלא ציפיתי שככה ייראו חיי הבוגרים” מספר לוי בהקשר המפגש שלו עם הבירוקרטיה הישראלית “בהחלט שי לי סלידה מכך”. בעבודה ‘הפנייה לאבחון’ בוחנים האומנים את הפער בין הטופס הקר שבו מפנים ילדים לאבחון הפרעת קשב לבין האיור שמהווה אינטרפטציה למחשק המחשב האיקוני פק מן “ההפניות הללו נעשות באופן קר ולא אישי ובדרך האישי נעלם ונמוג. והרי על הרעיון הוא שאלו הן בעיות שנובעות כך אנו טוענים ממקום רגשי של הילד ואי אפשר לעשות וויש אחד על כולם”.

התערוכה השנייה (שאף היא מוצגת באברהם הוסטל) קרויה ‘תלוי באוויר’ והיא מביאה את סיפורם של שמונה פליטים ומבקשי מקלט שיצרו סוגים שונים של מוביילים שיש בהם משום ערגה לילדות והשבר בעקבות המלחמה והבריחה. כך למשל סיפורה של אשוק שמספרת שכאשר הייתה ילדה היא זוכרת שהיו להם חיים נעימים בכפר הם שיחקו עם בעלי החיים והגברים יצאו לדוג “ואז בגיל שבע הגיעו חיילים שרפו את הבתים וירו לכל עבר. אני ברחתי והתחבאתי תחת עץ” המובייל שלה מסמל את הבתים והזכרונות שנשרפו אך יש בו גם מקום לאופטימיות כאשר יונה לבנה שיצרה מסמלת את התקווה לשלום. אשוק חברה בקולקטיב האומנויות קוצ’ינטה שמאגדת מבקשות מקלט. 

 

תגובות

להשאיר תגובה