“בטעם מנטה” ( A LA MENTHE ) הוא שם אלבומה החדש והשני של ריף כהן שיצא בימים אלה לאוויר ונכנס דיירקט לרשימת האלבומים שחובה לשמוע בתקופת החגים ובכלל.

האלבום כולל שמונה שירים הטבועים בחותמה המיוחד של ריף כהן, שהפך אותה לאחת האטרקציות המוסיקליות המעניינות בארץ ומחוצה לה. כהן לוקחת את הרוקנרול, את הFאנק והשפעות הסינטי של הסבנטיז לצד מוסיקת עולם ממחוזות מרוקו, פריז, אפריקה והמזרח התיכון ומגבשת סאונד שבאמת אין שני לו.

האלבום מושר בצרפתית ( כהן שמה את  הצרפתית בחזרה במפה בישראל) עם תרגום בחוברת האלבום המהודרת , כשכל שיר צבוע בגוון אחר, עשיר שאינו חוסך בהשפעות מוסיקליות מגוונות, לכהן יש נוכחות בולטת לאורך כל האלבום, היא יכולה “לתת בראש” מצד אחד, ומצד שני להיות עדינה, רכה וסנטימנטלית כקטיפה, האלבום כמקשה אחת מעניין, סוחף ( בבלדות ובשירי ה”פאן” הקצביים כאחד) מסקרן ונושא את המאזין למחוזות שאינם מוכרים לו ביומיום ועם זאת גורמים לו להרגיש בבית.

בשנים האחרונות חלה נהירה טוטאלית של הצעירים והותיקים כאחד בחיפוש אחר השורשים, האוריינטליות והקולות ששנים רבות לא הושמעו, ריף קראה היטב את המפה הזו ומצליחה, לא רק ליישם זאת, אלא לעשות זאת בסטייל ובשיק אופטימליים.

לו הייתי צריך לדרג את האלבום, הייתי נותן לו ציון 10 מתוך 10.

להקת הרוק, “קוקי לבנה” הוציאה השנה את אלבום הבכורה – “כוסות מפלסטיק”, אלבום הכולל תריסר שירים שאינו בוחל בגימיקים וסלנג ואינו מתכוון להיות אנטי מיינסטרימי.

קוקי לבנה מציירת את הישראלי החדש, התל אביבי הבליין, הרומנטיקן וחסר השקט ( והעצבים), הספון בתוך הווי יומיומי שגרתי שאינו משעמם, ומעמידה מחדש את הרף של להקות הרוק הישראליות, שלאחרונה חלה פריחה במעמדן.

הייחודיות של קוקי לבנה, לדעתי, היא כי הלהקה לוקחת את ההשפעות של פאר הרוק הישראלי של הסבנטיז והאייטיז לתוך העשור הנוכחי ועושה זאת מהמקום האמיתי והכנה ביותר ממנו קורצו יצירות הרוק הגדולות.

הלהקה עושה הכל נכון: בין אם זה בטקסטים הרומנטיים או הריאליסטיים ובין אם זה בלחנים השונים שרוקמים בזה אחר זה את אחד מאלבומי הרוק הטובים השנה.

בין הבלדות המרגשות, התאהבתי ב”כשתבואי”, “משלים עוד סיבוב” ו”תראי כתבתי לך שיר”, בין שירי הקצב והריקודים אהבתי את “בואי לרקוד” המעט נוסטלגי, “חולשה לנשים” ו”יושבים על הגג” המציג את היחסים של ביני לבינה באופן המדויק ביותר.

בהאזנה חוזרת ונשנית לאלבום ניכר כי הלהקה ידעה מלכתחילה לאן היא מכוונת וכיצד לגשת לחומרים שלה כקבוצה אחת מגובשת וחדורת אג’נדה. אלבום נהדר.

 

תגובות

להשאיר תגובה