למרות ששירו זוכים למאות אלפי צפיות והוא רק  בן 23 , רון כהן  שפרץ בגדול לפני 6 שנים, נותר צנוע משהו ובעיקר אמיתי, אולי בגלל הילדות השקטה והמופנמת במושב הצפוני. הוא כותב ויוצר גם באנגלית, נחשב לאמן ספוקן טקסט והפרסום לשם הפרסום והכסף לא ממש מעניינים אותו

“אני לא עושה את זה בשביל התהילה החסרת צבע הזאת,אני פה בשביל לעשות את מה שאני אוהב, לכתוב את עצמי ולספר את עצמי , לשחרר לעולם את מה שאני לא בהכרך יכול להגיד ביום יום, לבנות לאט לאט ובזהירות קהל שמכיר אותי, את השטויות  ואת היתרונות שלי, ובגלל זה אני לא כבול לשום דבר חוץ מדבר אחד – לאמת שלי, לטוב ולרע”, כך אומר הזמר- אמן ראפר רון כהן ואותנו  הוא בהחלט מצליח לשכנע.

כהן , שגר כיום בתל אביב גדל בישוב מצפה עדי, בעמק יזרעאל. “הייתי ילד יחסית שקט, מופנם ובוחן’ כל הזמן בוחן סביבי את המציאות ומנתח אותה לתוך תובנות שלי שלרוב לא שיתפתי”‘ הוא מספר,  “לא ראיתי את עצמי השוס של השכבה אבל גם לא ניסיתי להיות, רוב השיעורים הייתי ישן או מצייר לא נקשר בשום אופן להווי החברתי המוגזם שהיה לכל מיני אנשים שם, ככה הייתי – בחלקי שבא לעשות את המוטל עליו. לטוב ולרע כמובן שבתור ילד מוזיקה הייתה יותר יוצרת אותי מאשר אני יוצר אותה, הפכה אותי לסוג אומן שאני כיום, תמיד אנשים לא הבינו מה אני עושה כל הזמן בבית ואיך לא משעמם לי אבל האמת היא כשאתה יוצר אין דבר כזה שמשעמם, אתה תמיד יוצר”.

הוא מספר שמאז שהייתי קטן היה חורז מילים וכותב שטויות, אבל אף פעם לא חשב לפתח  את זה. יום אחד בבית ספר עברו כל מיני ילדים שהזמינו לפרוייקט מוזיקלי שנקרא ״מוזיקה יזרעאלית״ ששיתפה כל מיני אמנים כגון דן תור , נועם רותם, יא יא מהדג נחש , גדי אלתמן ועוד רבים וטובים, “והיה בי משהו שרצה לנסות לראות על מה כל העניין באותה תקופה בכלל לא הגדרתי את עצמי כמיוזיק מייקר למרות שכבר אז הייתי כותב,

הלכתי עם חבר טוב שלי לאודישנים והתקבלנו,  לא חושב שהפרויקט הזה עשה לי משהו מקצועי או שיפר אותי בפן הזה אבל מה שהוא כן תרם זה  בלהרגיש הווי מוזיקלי לעבוד באולפן לעשות חזרות בעצם להפיק משהו עם אנשים שהם שם בשביל לבקר ולתמוך כאחד “.

על מה אתה  כותב? אני שואלת והוא עונה בפשטות “כותב על מה שבא לי, לא מחפש נושאים אלא נותן לנושאים לחפש אותי. כל דבר שאני עובר זה יכול להתפרש כנושא טוב לכתיבה ובעצם כל דבר הוא פרספקטיבה פשוט יש אנשים שיעברו ליד בניין נטוש כאילו לא קיים ויש אנשים שיעצרו לצלם אותו כי הם הרגישו שם משהו שיכול לעבור דרך התמונה, אותו דבר בידיוק”.

כהן הוא גם מה שמוגדר אמן ספוקן ואם שמעתם לראשונה את הביטוי הזה , לא בטוח שתקבלו הגדרה מדויקת.

https://m.youtube.com/watch?v=ySSehuiNitc

 

-מה זה בעצם אמן ספוקן?

“האמת היא שאין לי מושג, אף פעם לא האזנתי לספוקן זה היה יותר כמו קטעי בונוס באלבומי ראפ אמריקאי שהייתי שומע, אני מניח שזה תת קטגוריה מראפ,זה בא לי בטבעי לדבר על אינסטרומנטל שמתנגן, להרגיש אותו ולדבר איתו.יותר חופש בכתיבה פחות מבנה של ראפ, אוהב את זה מאוד ואני רואה הרבה חבר׳ה שעושים את זה בחוכמה ואינטליגנציה רבה , shout out לפואטרי סלאם ועוד רבים וטובים.

לפני כשש שנים הוא החל בפריצה הגדולה שלו ברשת כששיריו זוכים לעשרות ומאות אלפי צפיות, תגובות, שיתופים ולייקים. (כנסו ליוטיוב ותשמעו את שירו “נשכח מזה היום” בקישורhttps://m.youtube.com/watch?v=W1mIqjkqIRU   או את “ניקח את זה לאט” בקישור https://m.youtube.com/watch?v=ySSehuiNitc )
איך  התחלת  לצבור תאוצה במקומות החשובים ?  

“זה התחיל כמובן בשיר שהחלטתי להקליט, מה שקרה בספונטניות רבה, אני חושב שתחרותיות חייבת להיות תכונה חזקה אצל אומן, תמיד לשאוף להיות הכי טוב, להיות זה שידברו עליו אפילו אם זה רק לרגע, אז כן היה בי רצון להראות לאנשים מהז׳אנר מה אני יכול לעשות ושידעו מי אני , אחרי שהעלתי את הקטע אפילו לא השקעתי בלפרסם אותו, עשיתי דבר מאוד פשוט – שיתוף בפייסבוק.

וזה מה שאני גם אומר לאנשים שמתחילים לעסוק במוזיקה, כשהמוזיקה שלך תהיה טובה אתה תגיע לאוזניים, עד שהיא תהיה טובה אתה לא תגיע לשם לא משנה כמה כסף תשקיע על פרסום ויחצ, משוואה באמת פשוטה, מה שטוב לא נשאר נסתר ואנשים ירצו להשמיע לחברים שלהם למרות שמצחיק לחשוב שאותו קטע ספציפי בעיניי כיום ממש לא טוב אבל כנראה שהדברים האלה תמיד ככה”.

אבל לא כולם מגיעים לעשרות אלפי צפיות ויש שפע של תוכן. אולי משהו בך מיוחד?

“אוי אני כל כך לא מיוחד, אבל אני מודה בזה, שזה איכשהו כן מיוחד…אני לא מיוחד בתור בנאדם , אבל כמוזיקאי אני עצמי וזה כשלעצמו מיוחד ,זאת אומרת לא צריך באמת להיות מיוחד צריך להיות עצמך וזה כבר ישאיר חותם של ייחודיות כי אין עוד מישהו שעושה את זה כמוך, אולי יותר טוב אולי פחות טוב אבל כמוך? אנשים צמאים לדברים חדשים מעניינים אותנטיים , לא חיקוי של ולא ניסיון לגרום לאנשים לרקוד, רק לגרום להם להקשיב – אפילו אם זה רק לכמה מילים, נכון אמנם יש המון אנשים שמתחילים בשיטות מסחריות כאלה ואחרות ועושים את זה מעולה אבל אני לא פה בשביל להיות מפורסם”.

ממי אתה מקבל השראה?

“אני באמת עד היום לא הצלחתי להבין מה אנשים בידיוק מתכוונים שהם מדברים על השראה, אני חושב שההשראה קיימת בך תמיד אבל המוזיקה שאתה שומע לפעמים מזכירה לך שזה קיים בך, לדוגמא אני מאוד אוהב את jcole וכל פעם שאני מקשיב לאחד האלבומים שלו אני נזכר למה אני עושה את מה שאני עושה, אז אם jcole הוא השראה? לא יודע, תקראו לזה איך שתרצו העיקר שאנחנו על אותו תדר”.

לאן אתה שואף להגיע, מה החלום ?

“שואף להגיע למקומות שאני לא מעז לחשוב עליהם אז הפרדוקס עוד בעיצומו, אפילו עכשיו. החלום הוא להצליח, לא בגלל הכסף או הפרסום, בגלל שזה פשוט כיף להצליח, זה כיף שאוהבים את מה שאתה עושה וזה בעצם מה שכולנו רוצים לא?”

תכניות הריאליטי למיניהן ממש לא בכיוון, “אני לא מתכוון ללכת לריאליטי שירה כי אני באמת לא קאבריסט והקולות שם הם אדירים ואני בכלל בנישה שלי, כותב את השירים שלי, מלחין אותם ומבצע אותם, לא מסוגל להתחרות עם קאבריסט חלל זה כמו להתחרות גיטרה בפסנתר.

אז אחרי שכל זה נאמר גם מוזר לי להתחרות עם המוזיקה שלי, מה תחרות תעזור? הרי מוזיקה זה לא מקום ראשון מקום שני, לי אישית על הטלפון יש יותר מ10 אומנים שאני מחזיק מהם מקום ראשון, וכל אחד מהם מקום ראשון בשלב כזה או אחר וזה מאוד דינמי, התחרות שם היא בעצם בשביל הרייטינג ולא בשביל המוזיקה.

אז בסופו של יום זה אחלה דבר לקאבריסטים שמחפשים להיות הדבר הבא אבל אם אתם כותבים ומלחינים עזבו אתכם ריאליטי תעשו את הקטע שלכם ואל תפסיקו , מה שכבר יקרה לא תלוי בכם. יחד עם זאת, אני לא שולל להתחרות בתכנית כמו  הישרדות”.

11 הערות

להשאיר תגובה