מעולם לא הייתי במיין בזאר בהודו. למען האמת חוץ מיומיים במומביי הודו טרם נגלתה לעיני. שמעתי שזו בדרך כלל, החוויה הראשונית של כל מי שנחת זה עתה באחת המדינות המסקרנות ביותר בעולם. רחוב עמוס בו מאבדים חוש כיוון ושואפים בפעם הראשונה את העולם הכל כך שונה הזה עמוק אל תוך הגוף. לכן כשהגעתי למיין בזאר ביפו, ציפיתי שתהלך לידי איזו פרה דמיונית לפחות, שיקרה איזה משהו שיטיס אותי מפה אל העולם השלישי, אבל בסטייל. אז הגענו אל אחת הסמטאות השרמנטיות של יפו ו..נשארנו ביפו. לא שזה רע, פשוט אם כבר קראתם לעצמכם ככה, אז צריך להיות איזשהו קשר לא?

מיין בזאר ביפו הוא אחד הברים המגניבים ביותר לנשנש ולשתות בהם, לאחר יום קשוח או אפילו אם רבצתם כל היום בים. אווירה חצי אומנותית – חצי שכונתית יוצרת תחושה לא מחייבת של: באתי לקבל פה ראש טוב, אני לא חייב לשים עכשיו לכל ניואנס, כיף כאן מלכתחילה. שני קוקטיליים צבעוניים מצאו את דרכם אל החזית שפותחת התודעה. המטרה היא לערער אותה, שלא תישאר כפי שהייתה שהתיישבנו, סחית.

Processed with VSCO with a6 preset
Processed with VSCO with a6 preset


פיינפל אקספרס המבוסס על רום וקמפרי התחיל פועלו אט אט. אליו הצטרף “עוגת תפוחים”, שזו בעצם עוגה שהתחפשה לקוקטייל או להפך. שניהם היו חביבים למדי. אישית ציפיתי שהעוגת התפוחים יתעלה על האננס, אך לא כך היו פני הדברים. זו הסיבה שלגמתי לאריאל מהקוקטייל מדי כמה דקות וגם כשהלך לשירותים מבלי שיראה☺.

בשלב הזה כבר נהיינו רעבים, די מספיק לאכול את הראש, צריך להאכיל את האזור בגוף שלמחרת נרצה לשרוף. על השולחן נחת חומוס גרגרים שמכינים במיין בזאר מדי יום.
יחד איתו שולחן הטעימות אותו ניתן היה לרחרח כמעט מכל השולחנות באזור. בשולחן הטעימות מצאנו – טחינה סלק, פלפל קלוי ופטה,חציל ויוגורט נענע,סלט עדשים, עלי גפן ופרעצל חמים. בהחלט מרענן. הכול הוגש באווירה המשוחררת של המקום והיה גם טרי למדי – שזה חשוב. החומוס היה טוב, לא משהו שלא טעמנו קודם – גם כל הסלטים היו כיפים, לא כבדים מדי-  מה שגרם לתיאבון שלנו להיפתח עוד יותר וזאתי גם ככה רעבה.
אני חושב שהיה חסר איזה מרכיב אחד אפילו מכל הטעימות הללו, שיהיה זכיר יותר. שנגיד וואו, את זה לא ראינו בשום מקום אחר – בא לנו לחזור רק בגללו. לא היה, לא נורא כמובן – רק נקודה קטנה לתשומת הלב.

Processed with VSCO with a6 preset
Processed with VSCO with a6 preset

אח”כ הוא רצה שנזמין את הלחמג’ון שזה מאפה טורקי עם כבש ובשר. כידוע, לי בשר לא הכי עושה את זה ואני גם לא ממש אוכל אותו. אבל זו אחת ממנות הדגל של המקום, אז אמרתי טוב נו, אח”כ נהיה טבעונים שבוע כדי לפצות על זה. אז הוא מאוד נהנה ממנת הלחמג’ון שלו. אני נטשתי אותה לאחר שני ביסים קטנים בדיוק כמו שנוטשים בחור בדייט ראשון שאתה פתאום מגלה שהוא גזען נניח. בערך. אבל חברי היקר אמר שהבשר איכותי, לא מתובל מדי, הבצק מהמם – נו, אמרתי כבר, רעבה.

אח”כ הזמנו עוד שני דרינקים, הפעם תואמים. מייד אין ג’אפה  – קוקטייל על בסיס ג’ין ותבלינים עם נענע וסודה. האמת שאני עדיין מחכה למקום שיעיף אותי עם קוקטייל ג’ין נענע מלפפון כזה. הוא תמיד חוזר על עצמו בכל הברים והוא כמעט תמיד אותו הדבר. כמו סלרי, מה שלא תעשו איתו – סלרי זה סלרי ואין לכם שום דבר לעשות בנידון!
לאחר מכן, לא שרצינו אבל די הכריחו אותנו לאכול גם את הוופל הבלגי עם הבננות והגלידה. אמרתי נו, מה כבר יכול להיות. הו – פה נפער פינו. לא רק כדי לנגוס בעוד חתיכה מהר הקלוריות שניצב על שולחננו כשטן בשערי הגהנום. הוא היה טעים מאוד מאוד ומפתיע! אחרי כמה וכמה מנות שהיו פשוט טעימות וזהו, אותו אני אזכור! זאת עוד לאחר שחזרתי מבריסל לא מזמן, ככה שאני יודע מהו טיבו של הוופל הטוב בעולם☺

לסיכום, כיף במיין בזאר. הפסנתרים מהם מורכב הבר, הגרפיטי, העיצוב החצי היפסטרי, חצי משוחרר מעקבות והאוכל הבאמת חמדמד ששם. הכל יחד יוצר אווירה שממש כיף להעביר בה לילה. רק קצת יותר ייחודיות באוכל ובקוקטיליים – תעופו על עצמיכם, קצת יותר.

תגובות

להשאיר תגובה

*הכנס את הקוד בתמונה כדי לשלוח תגובה