בשביעי בנובמבר יערך בסינמטק תל-אביב פסטיבל הקולנוע הנשי ופורץ הדרך, 'לסבית קטלנית', אשר יצא לפועל השנה בפעם השישית. מדובר בפסטיבל קולנוע ישראלי עצמאי אשר שם לו למטרה לקדם עשייה ויצירה נשית. הפסטיבל אשר כל שנה מוצג במקום אחר, תומך, עוזר ומעודד נשים ליצור את השפה הקולנועית הייחודית להן, זאת מתוך הרצון להביא למודעות את חשיבות היצירה הנשית והאיכותית על גווניה. בפסטיבל מוקרנים סרטים שלרוב לא תמצאו בבתי הקולנוע, יוצגו בו שני סרטים באורך מלא (80 דק' ומעלה) ועוד ארבעה סרטים קצרים, אשר יעסקו בנושאים רחבים כגוון: זהות, אהבה, פוליטיקה, מגדר, יחסים ותרבות. הסרטים המוצגים ויוצרותיהם מגלמים קשת נרחבת של זהויות: לסביות, קוויריות, סטרייטיות וכיו"ב ויש לציין שזוהי במה שכמעט ואין דומה לה בנוף הקולנועי בארץ.

מפיקות הפסטיבל הן, דנה זיו וענת ניר והמנהלת אמנותית היא, ליאור אלפנט. אלפנט (34) הנמצאת בוועד המנהל את פורום הקולנועניות ויוצרות הטלוויזיה בישראל, היא ממקימות אתר 'המבקרות', ו-'טבלת המבקרות', מאסטרנטית בחוג למגדר ופועלת לקידום ציבורי של נשים בתחומים שונים. לדבריה, בפסטיבל יוקרנו רק סרטים של לסביות,  סרטים עם לסביות, או לחלופין סרטים שלסביות יצרו. "יכול להיות שנציג סרט שהנושא שלו לאו דווקא יהיה לסבי, אבל אז מי שתעשה אותו כנראה תהיה לסבית, המטרה של הפסטיבל היא קידום נשים".

כמה זמן עמלתן על הפסטיבל?

"הפסטיבל קורה בפעם בשנה במשך יום אחד, אבל אנחנו עובדות עליו במשך זמן מאוד ארוך. לוקח הרבה זמן לבחור את הסרטים שישתתפו בו ובנוסף לאורך הדרך אנחנו עוזרות ליוצרות בתסריטאים ונמצאות בקשר עם הבמאיות, בסך הכל זמן העבודה יוצא כחצי שנה".

יש לציין שמקימות הפסטיבל עושות את הכל בהתנדבות מלאה, התגמול היחיד שהן מקבלות זה את מחיר הכרטיס שהינו 55 ש"ח ובעצם רק מכסה את ההוצאות.

"עיריית תל אביב עוזרת לנו לממן את הפסטיבל וגם קרנות קולנוע, אבל אנחנו לא מקבלות מזה כסף, לא בשביל זה אנחנו עושות את זה. אנחנו עושות את הפסטיבל הזה בהתנדבות כי אנחנו חושבות שהוא נורא חשוב, זאת הסיבה שאנחנו עובדות כל קשה כבר מאז שהוא הוקם. הרעיון הוא שיהיה מקום לנשים שזהות המינית שלהן לא הטרונורמטיבית להציג את המקום שלהן, כי הן לא מקבלות את המקום הזה. הרוב הגדול של הסרטים שאנחנו רואים בקולנוע הם סרטים שכתבו ובימו גברים, מה שאומר שהם מגיעים מראש של גבר. לי אישית קל יותר להזדהות עם סרטים שנשים כתבו וזאת כי נשים לסביות יודעות מה קורה לי בראש ושאני הולכת לקולנוע אני רוצה שמישהו יבין אותי. לדוגמה, כשגבר יעשה סרט על אישה שמתאהבת באישה, אני אראה התאהבות מנקודת מבט של גבר סטרייט שרוצה שאנשים ישלמו לו מלא כסף והוא יעשה מיני פורנו על שתי נשים. אך כשאישה תעשה סרט כזה, במיוחד אישה לסבית אז היא תעשה את זה יותר קרוב למציאות כי היא עברה את זה והיא יודעת איך זה מרגיש".

הסרט הנועל את הפסטיבל השנה הוא "ברש", סרטה של מיכל ויניק. זהו סרט הביכורים של ויניק, שהוקרן זה עתה בפסטיבל סן סבסטיאן היוקרתי, מהחשובים באירופה, ובפסטיבל הסרטים בחיפה, בו זכה במרב פרסי בפסטיבל, בפרס התסריט ובשני פרסי משחק.

הסרט מספר את סיפורה של נערה בת 17 והכרותה עם נערה חדשה בתיכון, על רקע אלכוהול, סמים ובריחתה של אחותה מהבית.

מיכל ויניק, בוגרת החוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב, מרצה בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב ובמכללת בית ברל, ביימה עד כה שני סרטים קצרים אשר השתתפו בפסטיבל ברחבי העולם. סרטה הקצר "פיתיון" הוקרן בין היתר בפסטיבל סאנדנס.

עוד בפסטיבל, הסרט "בוי", סרט תיעודי באורך מלא של הבמאית אן מארי בורסבום (הולנד). הסרט מספר על חיפוש האני האמיתי. הסרט עוקב אחר חייו של ניצן והשינויים בגופו דרך המסע שלו ברחבי העולם מנשיות לגבריות, אבל בעיקר אחרי המסע שלו להבין מי הוא באמת. הסרט יוקרן בנוכחות הבמאית אן-מארי בורסבום וניצן קרימסקי.

כמו כן, לפסטיבל תכנית הקרנת סרטים קצרים. במסגרתה יוקרן הסרט "דג במים" מאת ורוניקה ניקול טטלבאום, זוכת מענק היצירה של פסטיבל לסבית קטלנית 2015. עוד בתכנית: "לילה אחרון" מאת כרם בלומברג, "תעשי בכאילו" מאת צורית הר-ציון והסרט "מי שטוב לו" מאת הבמאיות גפן גנני ומורן רוזנבלט.

תגובות

להשאיר תגובה