תל אביב, יא חביבי תל אביב. מה לא נכתב ונאמר עליה? “עיר ללא הפסקה”, “עיר החטאים”, ממוסגרת בתוך “בועה” מקומית, ה”ניו יורק” של ישראל.  במשך  106 שנות קיומה ה”רשמיים” של עיר בירת הבילויים של ישראל, היא ליוותה את התרבות והיצירה הישראלית לא מעט. אמנים ואנשי רוח רבים הגיעו ועודם מגיעים אליה בזכות הלך המחשבה כי כדי “לעשות את זה בגדול” הם צריכים לשכור דירה בתל אביב, לספוג את מלח הים שבטיילת, את קשיי היום של דרום העיר ו”להתערבב” בסצינה הפורחת מאז ומתמיד במרכז העיר.  הרי לא לשווא השם “תל אביב” הפך משאת נפשם של המשוררים העבריים כפנטזיה למקום “טוב יותר”, מקום של “הגשמת חלומות” ומקום הבילויים האולטימטיבי לכל עלם ועלמה צעירים ורעננים.  יצאתי לחקור את מיקומה של העיר בזמר העברי הפופולארי, החל מתקופת היותה חולות וצריפים ועד היותה חלק בלתי נפרד מהמיינסטרים הישראלי העכשווי.

בואו נחזור לאחור.  אחד השירים המוקלטים הראשונים בהם נשתרבב המונח  “תל אביב” של תקופת היישוב העברי למשל, היה “תל אביב” (מילים: אביגדור המאירי, לחן: עממי) שנכתב בשנת 1929 עבור התיאטרון הסאטירי הראשון – “הקומקום”. השיר דן בעליית משפחה תימנית אל ארץ ישראל הנכספת ומתאר את תל אביב כפאר המדינה: ” תֵּל-אָבִיב הִיא עִיר יְהוּדִית שֶׁכֻּלָּהּ יִשְׂרָאֵל ‘טוֹב לִחְיוֹת פֹּה וּלְחַכּוֹת לְבִיאַת הַגּוֹאֵל וְאִם נִזְכֶּה וְהַשֵּׁם יְשׁוּעָה יַצְמִיחַ ‘לְתֵל-אָבִיב הָעִבְרִיָּה יָבוֹא הַמָּשִׁיחַ..” השיר זכה לעדנה מחודשת בשנת 1960 בביצועה של ברכה צפירה ( אמו של אריאל זילבר) במופע “היה היו זמנים” (מצעד פזמוני היישוב).

“שלאגר” בולט  נוסף ששם את תל אביב על המפה היה של שחקן התיאטרון ואחד הבדרנים הראשונים בישראל – יוסף גולנד, שביצע בפברואר 1933 את שיר החיזורים הרומנטי הנאיבי “דודה הגידי לנו כן” ( מילים: עמנואל הרוסי, לחן: משה וילנסקי בהתבסס על לחן חסידי) אותו ביצע על בימת תיאטרון המטאטא ופיזם: “והרביעי נאיבי, סימפטי תל אביבי, דוגל בדרך ארץ ומוסר ( סר סר)..” . גולנד עצמו אהב כנראה לבצע שירים העוסקים בהווי התל אביבי והקליט בין השאר בשנות ה-30 והמחצית הראשונה של שנות ה-40 גם שירים כ “טנגו תל אביב” ( מילים: נתן אלתרמן, לחן: ורדינה שלונסקי) , “תל אביב” ( מילים: נתן אלתרמן  ואברהם שלונסקי, מילים: משה וילנסקי) ועוד. ב-1934, אגב, עוד לפני שאלונה דניאל דילגה כיובל לאחר מכן על גגות תל אביב, חיבר אלתרמן לעדלידע התל אביבית של אותה שנה את “הוא והיא על הגג”, גרסה ראשונה לשיר “חנהלה התבלבלה” ( שהקליט לראשונה אברהם ניניו בשנת 1955) .

מאז ומתמיד הממסד המוניציפאלי התל אביבי דאג ליזום ולעורר יצירה בתל אביב, כך למשל בשנת 1937 נתקיימה תחרות זמר בתל אביב לחיבור “המנון לנמל תל אביב” והשיר שזכה היה “המנון לנמל תל אביב” ( מילים: מנחם צוריאל, לחן: גבריאל גראד) .

בשנת 1940, עת מלחמת העולם השניה, הפציץ חיל האוויר האיטלקי את תל אביב. אחד השירים שהושר באותה תקופה לאותה סיטואציה היה “היה זה בליל ירח” (הָיָה זֶה בְּלֵיל יָרֵחַ עַל שְׂפַת יָמָהּ שֶׁל תֵּל אָבִיב טִיֵּל שָׁם בָּחוּר פִּקֵּח ‘בָּנוֹת בָּנִים לַמִּקְלָטִים) . להיט נוסף מאמצע העשור הזה היה “בכל זאת יש בה משהו” ( מילים: נתן אלתרמן, לחן: משה וילנסקי)  שביצעה ג’ני לוביץ בתיאטרון “לי לה לו” בהצגה “בבקשה לשבת” ובו שרה: “אוֹמְרִים אַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם:כֵּן, תֵּל אָבִיב, זֶה סְתָם גַּלְגַּל…אֵין פְּרוֹפֶסוֹרִים בָּהּ כְּזַיִת’וּנְבִיאִים אֵין בָּהּ בִּכְלָל..”

שנות ה-40 שלאחר המלחמה, היו שנים בהן העיר הוסיפה להתפתח תרבותית ואידיאולוגית, נכנסה “תל אביב” גם לסלנג הצבאי בשירים כ”יד לפה” שביצעה להקת הצ’יזבטרון בשנת 1949 ( “אֵיזֶה חֹפֶשׁ נִפְלָא נִצָּה, נִצָּה נַעֲבֹר נִסְתַּכֵּל בָּאָבִי ‘בּוֹא נֵלֵךְ לַטַּיֶּלֶת, נָצִיצָה’ אֵיזוֹ עִיר נִפְלָאָה תֵּל-אָבִיב!“). בשנות ה-60 ביצעה את השיר גם השלישיה הפופולארית ביותר דאז, שלישית “גשר הירקון”.  עוד לפני כן, בשנת 1945 עלתה תכניתה של להקת “מעין זה” ( להקת הזמר והבידור של הבריגדה היהודית) – “דרישת שלום מתל אביב” בה השתתפו בין השאר מרדכי זעירא, חנה מרון, שמשון בר נוי ( כוכב הזמר של שנות ה-50), יוסי ידין וכו’.

לאחר קום המדינה והפיכתה הטוטאלית של תל אביב כמרכז הבידור של ישראל, השירים שעסקו בהווי העיר הפכו ליותר שובבים, יותר רומנטיים ויותר עורגים לשנים שקדמו לקום המדינה. כך למשל להקת פיקוד המרכז ביצעה בתכניתה  ” כ’ ק’ 1″ משנת 1954 את השיר העוסק בשינוי הארכיטקטורי שעברה תל אביב המתועשת – “גן השקמים” ( מילים: יצחק יצחקי, לחן: יוחנן זראי) שנתפרסם מאוחר יותר, ב-1958, בביצועה של ריקה זראי ( ובאייטיז ע”י אריק סיני) ובו המילים: ” גדלה תל אביב מסביבה פרוורים הכל בה תוכנן ונבדק. ,נבנו בה כבישים נשכחו השקמים ,והלבין אז ראשם מאבק.

בשנת 1958 הקליטה רביעית הזמר והבידור הפופולארית דאז, “רביעית מועדון התיאטרון” את שירה “אין כמו יפו בלילות” (מילים: חיים חפר, לחן: פרנסואה לוריס) בתכניתה הראשונה. מאוחר יותר, ב-1961 הקליטה את השיר להקת “התרנגולים” ( שביצעה ב-1963  את השיר התל אביבי “ככה סתם”, בו הוזכרו “שדרות קק”ל” של צפון תל אביב. השיר זכה לגרסה מאוחרת של שלמה ארצי בסבנטיז). השיר הוקלט מאוחר יותר גם ע”י להקת אטרף (וגידי גוב).

 באותה שנה, 1958, עלה המופע המצליח ביותר בשנות ה-50 – “תל אביב הקטנה”, קברט מוסיקלי גדוש מערכונים שעסק בהווי של תל אביב מימי היווסדה ושילב בחלקו פזמונים שהיו פופולאריים בשנות ה-30 וה-40. המופע, שכתבו וערכו חיים חפר ודן בן אמוץ בהשתתפות יוסי בנאי, יונה עטרי ואבנר חזקיה, הפך להצלחה מסחררת והוליד להיטי ענק שעסקו בחיי תל אביב והפכו נכסי צאן ברזל:  הדואט החושני בין יונה עטרי ליוסי בנאי ” רינה” ( שכתב אלתרמן ללחן רוסי להצגה “חגלידע” שהועלתה בתיאטרון המטאטא ב-1935) , “אתה חיכית לי” ( שכתב אלתרמן והלחין וילנסקי ב-1935 להצגה “שמע קולנו” שהועלתה בתיאטרון “המטאטא”),  “בחולות”  בביצועו של יוסי בנאי, “טיטינה” ( שאת מילותיו העבריות כתב נתן אלתרמן בשנת 1936 לנשף פורים תל אביבי) , “בכרם תימן” ( שבוצע גם ע”י יעקב טימן ואסתר גמליאלית וזכה לימים לגרסאות נוספות, בהן של עפרה חזה, רבקה זהר, יהורם גאון ועוד) והשיר שסימל את שינוי העידן הישן של תל אביב – “זה לא יחזור”. ההצגה הצליחה כל כך עד כי עלתה מספר פעמים מחדש.

להקת איילון הוציאה בשנת 1959 את אלבומה – “ניו יורק תל אביב” שכלל את הלהיט “פלאפל” ( מילים: דן אלמגור, לחן: משה וילנסקי) הנכתב על דוכן פלאפל תל אביבי. זמר נוסף שהקליט שירים על ההווי התל אביבי בניחוח הומוריסטי היה פלפל אל מצרי עם שיריו “הכל בתשלומים”, “החופש השנתי” ו”השכנים”.
שנות ה-60 הביאו עימם שינוי מהותי במוסיקה הישראלית דאז, המוסיקה הישראלית החלה לפתוח דלתותיה לפופ והרוק המושפע מאמריקה וכמובן גם למוסיקה היוונית, שהאליל הגדול שלה בישראל באותן שנים היה לא אחר מאשר אריס סאן.

זה החל לבלוט עם הסלואו הסקסי של ריקה זראי משנת 1963 – “אלדוראדו” ( “שחף בנמל צרח
תל אביב קרובה כל כך ,שלל אורות מהבהבים ,אך מהם יותר קרובים ,הכוכבים..”), המשיך עם “הלילה לטיילת” של רביעית הטיילת ( “רוצה אתך הלילה לטיילת..”) ,שלישית גשר הירקון, שלישית הבית של מועדון “החמאם” היפואי שהקליטה את “איזה יום יפה” ( “האוויר מלא אביב ,זה נפלא זה נפלא ,חיפה, חיפה תל אביב ,זה נפלא זה נפלא“) , הגשש החיוור בשיר “לילה בתל אביב”,  אבי טולדנו עם שיר הפריצה שלו “זוהי יפו”, ועבר לכיוון יותר פופי בפיהם של להקות כהחלונות הגבוהים עם “אז מה” ( “הבטחתם להביא את האביב לתל אביב..”) ו”להקת פיקוד דיזינגוף” עם להיטה “הבובות מחלון הראווה” (“עם ערב נדלקים כל האורות ,בחלונות הראווה – בדיזינגוף, ,עם ערב מופיעות הנערות ,מתנועעות בגאווה – בדיזינגוף.“) . חיים טופול ביצע בסרט בכיכובו “ארבינקא” את שירם של דידי מנוסי ודובי זלצר- “מי תכנן את תל אביב” (1967).

הניחוח היווני, אגב, לא פסח על תל אביב ואריס סאן הקליט בשנת 1968  שיר הלל לעיר בשם “תל אביב”, הנחשב לאחד מלהיטיו הגדולים ( למרחיקי לכת, הוא הקליט אף שיר פופ-רוק נשכח בשם “בטיילת”) . ואם בניחוח יווני עסקינן, לבל נשכח את השיר “יפו” שביצעה ב-1966  דליה אורן ( במקור) במחזמר המצליח “קזבלן” בכיכובו של יהורם גאון ( את השיר פרסמה כאמור עליזה עזיקרי בגרסת הסרט מ-1973). המחזמר כולו עסק בסיפור אהבה על רקע השד העדתי  ביפו של “השטח הגדול”. להיט המחזמר, “כל הכבוד”, נתן ליהורם גאון את פריצתו המשמעותית ללב הקונצנזוס.

שנות ה-70, השנים בהן פרחה יותר תופעת הסינגר סונגרייטרס כמתי כספי, מיקי גבריאלוב, חנן יובל, קורין אלאל, יצחק קלפטר, להקת כוורת, יהודית רביץ ועוד, ושנים של התנסויות מוסיקליות ויותר מורכבות מוסיקלית, הולידו עימן להיטים “תל אביבים” רבים:

ככה למשל אריק אינשטיין חזר לספסל הלימודים עם “אני רואה אותה בדרך לגימנסיה” ונזכר בתל אביב של לפני הולדתו עם “יכול להיות שזה נגמר” ( “תל אביב הקטנה, חולות אדומים, ביאליק אחד ,שני עצים שיקמים, אנשים יפים מלאים חלומות..”) , שלמה ארצי הצעיר הקליט ב-1971 את “להיות לאחרים” ( “בתל אביב העיר הרחובות מלאי אדם ,כמעט ואין חדש ,ובבתי קפה כוסות מהבילים ,את הפרברים אוכל העש ,כמה שהחיים יכולים להיות דלים“) ואת אלבומו “יש לי אישה, ילדה ולמברטה ואני גר בתל אביב” (1976), חנן יובל ב-1976 הקליט לאלבומו השני “עוצם עיניים ושר” את השיר “גן מאיר בתל אביב” שהלחין למילותיו של נתן אלתרמן ( “אם נזכה והזמן המהיר
לא יאמר לנו פתע: הרף! עוד נלך, ידידי, בשבילי גן מאיר, נשענים על מקלות, עם ערב..”),  שלום חנוך כתב, הלחין והקליט את “טיול ליפו” לאלבומו משנת 1977 “אדם בתוך עצמו”  ( “כן תל אביב בחורף תל אביב בקיץ ,ואני יודע שהכל זמני..”) , יגאל בשן חיבר את שיר הנושא לסרט התל אביבי “דיזינגוף 99″ ( 1979), נורית גלרון ב”אחרינו המבול” המציג את הבועה התל אביבית במלוא תפארתה (“יש מדינת מתקוממים שם חובשים את הפצעים ויש תל אביב חוגגת, חיים, אוכלים ושותים”)  וכדומה.

בשנת 1973, אגב, השתתפה עירית דותן בפסטיבל הזמר עם השיר “תנו לנו יד ונלך” ( מילים: יעקב הולנדר, לחן: צביקה זליקוביץ) שנבחר ב-2009 כשיר המאה של תל אביב.

ב-3 בפברואר 1980 הוציא הרוקר מני בגר את אלבום הבכורה שלו – “רוק בתל אביב” ובישר למעשה את התפנית שחלה בשירי העיר שהפכו לשירי רוק מוצלחים: להקת בנזין הקליטה את “חיפה חיפה תל אביב” שעסק בנדודיהם של אמני רוק מהפריפריה אל העיר מלאת האפשרויות,  משינה בשיריה כ-“מכונית” ( “ממשלה קורסת באביב ,והרמזורים נתקעים בצהוב ,זה חתך שיטחי כאן תל אביב“), “רכבת לילה”,  ו”אחכה לך בשדות” ( “טשרניחובסקי 6, שעה 5″) , דני רובס ב”לא נרדמת תל אביב” ( מאלבומו המופתי מ-1987 “פנים ושמות”) , אסתר שמיר ב”במקום הכי נמוך בתל אביב” ( מאלבומה הראשון מ-1982) וכו’.

שירים נוספים שיצאו בעשור זה ועסקו בתל אביב הם “יש לי סימפטיה” ( 1983) שהלחין שלמה גרוניך למילותיו של מאיר ויזלטיר ( “יש לי סימפטיה לאמנות קונספטואלית בתל אביב”) , חיים משה בשירו “תל אביב רומנסרו” (מילים ולחן: נעמי שמר) מאלבומו מ-1984 – “תן לזמן ללכת”, “בשעה שכזאת” שביצע אריק סיני באלבומו “צל כבד” ב-1981 , משה בקר בשירו “גג” (1987) בו ביקש: “אני מוכרח למצוא ת’גג שלי ,ברחוב תל-חי ,או רות או פרוג ,או בר-כוכבא ,אני צריך מקום לאהבה”, הרצל קביליו, שוער מכבי יפו המזמר הקליט את “יפו” ( אני עוזב אותך היום), מרגול הקליטה ב-1989 את “ילד רע תל אביב” ( מילים ולחן: נעמי שמר) ,מזי כהן ודפנה ארמוני הקליטו לערב שירי משוררים בשנת 1980 את “דצמבר” (מילים: נתן אלתרמן, לחן: משה וילנסקי) בו כיכב המשפט: “מעט אביב לתל אביב. ,אתה יודע להשיב ,מעט אביב לתל אביב.” יו”ר עתיד, יאיר לפיד, כתב ללהקת “מנגו” את “גרה בשנקין” (1989).
שנות ה-90 המשיכו את הפריחה של הרוק הישראלי כפקטור רציני בשימוש במילה “תל אביב” : אלונה דניאל הקליטה את המנון מלחמת המפרץ – “על גגות תל אביב” (1990),  אביב גפן הקליט ב-1992 את “אמש” ( “לא אלך לישון לפני שאת קצת תלטפי ,כבר חצי תל ברוך יודעים שאני יהודי”) ,  להקת “איפה הילד” הקליטה ב-1995 את “הביאו את הסתיו” שכלל את השורות: “תל אביב מתנמנמת בחום
לשפת הים התיכון ,עצלה, לא כל כך יפה ,מתי כבר אוקטובר יבוא..”, ובאותה שנה הקליטה להקת “טיפקס” את השיר “בתחנה הישנה” המסמל את תום תקופתו של אחד המתחמים הבולטים בתל אביב של “פעם”: “בדרך לתל אביב המבריקה ,אני עוצר במציאות הסדוקה  של פיתה עם זעתר וביצה בצד
של ספק רבנים ספק פושטי יד ,בעשרה שקלים שלוש קלטות ,ושירים מוכרים מכל המדינות
והבוץ השחור על כל מדרכה ,ונהג מפטיר חצי ברכה..”.

סוף שנות ה-90 ושנות ה-2000, עם עליית המוסיקה הים תיכונית על המפה, החלו מיטב זמרי הז’אנר הים תיכוני לשים את תל אביב על המפה במבחר להיטי חפלות שהבולטים בהם: שרית חדד הקליטה את “בחום של תל אביב” ( מילים: עברי לידר, לחן: הנרי), עומר אדם הקליט את “תל אביב” ( המנון מצעד הגאווה לשנת 2013),  פאר טסי כבש מדינה שלמה עם “דרך השלום” ( “בתל אביב לפני חצות..”) על סצינת הבילויים האינסטנט התל אביבית, עדן בן זקן הקליטה את “מלכת השושנים” (“רצה כבר שמועה בשדרות של תל אביב, שלבבות אני שוברת כתחביב” למצעד הגאווה הנוכחי), נדב גדג’ שם את תל אביב על המפנה עם שירו “Golden Boy”, דודו אהרון ושריף חברו לדואט השנה עם “הכל קורה בתל אביב”, ואפילו אייל גולן הזכיר את תל אביב בשירו “בגופיה צמודה” ( ” כמו תל אביב לרגע לא עוצרת ,יש אומרים ניסית כבר את הכל ,סתם רכילות מרושעת את אומרת ,יש אנשים עם פה גדול.”).

בז’אנר הפחות מסלסל, דיוויד ברוזה הקליט ב-2002 את “מרפסות תל אביב” ( לאלבומו “זה הכל או כלום”), דנה ברגר הקליטה את “בגן מאיר” , קרן פלס ב”תקופה של שינויים”, מירי מסיקה ב”על הכתף של תל אביב” ועוד.

לסיכום, אמנם רשימת השירים שצויינה לאורך הכתבה אינה מלאה ועל העיר ללא הפסקה נכתבו אלפי שירים, הרי שניתן להבחין במגמתיות שעבר הזמר העברי יחד עם העיר תל אביב לאורך שנותיה: זה החל בשירי סאטירה תיאטרליים בשנות ה-30 וה-40, עבר לשירי צבא והווי בשנות ה-50, קיבל נימה יותר פופית ומודרנית בשנות ה-60, חווה התנסויות מוסיקליות ופחות רשמיות בשנות ה-70, נכנע לרוקנרול בשנות ה-80 וה-90 והפך למיינסטרים ים תיכוני בשנות ה-2000.

1 תגובה

להשאיר תגובה