גל צם בשביל החברה, רונן בשביל האווירה, אור כדי להוכיח לעצמו שהוא מסוגל וכולם ביחד מגדירים עצמם כאתאיסטים גמורים שלא רואים סתירה בין היום הקדוש בשנה לאתאיזם 

גם אני כמוכם לא חשבתי שיש חיה כזאת ששמה 'אתאיסט שצם בכיפור' ולכן כשביקשתי לברר את הדבר בפורום אתאיסטים בפייסבוק פצחה מיני מהומה כשחלק מהכותבים כתבו לי 'שזה כמו למצוא מחבל פלשתיני שתומך בבן גביר'. או מישהו שאמר לי 'שזה כמו למצוא שוחט שהוא טבעוני'. אבל הפלא ופלא התחלתי לקבל פניות מאנשים שמגדירים עצמם אתאיסטים ובכל זאת צמים ביום הכיפורים. 

רונן בר מספר כי הוא צם פעם בשנה מאז גיל 16, כבר המון שנים."זה בשביל האווירה וסתם מסורת של שנים. חוץ מזה שאני נהנה מהטקס, לאכול ארוחה מפסקת בתחילת הצום ומרק חרירה בתום הצום, שאשתי מכינה, והעוגיות עושה את זה" בר מוסיף בעניין "יש משהו קסום בחג הזה, כולל זה שאין מכוניות ואנחנו לא מרשים לילדים לראות טלוויזיה – ולא בגלל הדת". 

גל זנו, (27) ממושב עזר (ליד אשדוד). גדל בבית מסורתי כשהוא זוכר "איך בתור ילד  הייתי מקיים שיחות עם אלוהים, בעיקר בקשות. של סליחה או של משאלות לב. ככל שגדלתי ולמדתי ונחשפתי זה התמעט. בצבא כבר לא הייתי בטוח בקיום של אלוהי היהודים, הסיפורים היו הזויים מדי ומאוד עזרה לי העובדה שהמורה הצעיר והאתאיסט לתנ"ך שהיה לי בתיכון היה מביא לנו השוואות לכתבים קדומים כמו של עלילות גילגמש או חוקי חמורבי. כשהיו שואלים אותי למה אני ממשיך לשמור כשרות/כיפור בכזאת קפדנות תמיד הייתי אומר "מסורת", התשובה הקבועה במשך שנים. השתדלתי לראות את הטוב שבדת ורציתי לשמר את השייכות שלי ושל ילדיי העתידיים למועדון החברים הזה שנקרא "יהודים". יצאתי בתקופה הזאת עם אתאיסטית ממוצא רוסי שבמשך שנתיים החליטה לשמור עבורי את כיפור ביחד איתי. מיד אחרי הצבא התחלתי ללמוד תואר בלימודי הנדסה, ככל שלמדתי והתעניינתי בנושא של היסטוריה, דתות, פיזיקה והסתברות, כך היה ברור לי יותר ויותר שאין שום "יד מכוונת", בטוח לא אלוהים נצחי וכל יכול. לאחר שאני והאקסית נפרדנו היה לי רגע מפנה ב"הדרדרות שלי" זה היה בחול המועד פסח הייתי בירדנית עם חברים שהכינו שקשוקה לארוחת בוקר, כשמצד אחד מצות ומים ומצד שני בירה וחלה, שם הבנתי שאין סיבה באמת שארגיש רגשות אשם או שאמנע ממני כל-כך הרבה בשביל מילים גדולות כמו מסורת או "המשך השושלת" . בזמן הזה בערך הכרתי את בת זוגתי דנה, מדענית מוח מבית מסורתי יותר מרמלה. היא עברה איתי את כל תהליך ה"חילון" שלי, עד לאכילת צ'יזבורגר לראשונה לא מזמן. בקיץ האחרון טסנו להודו, שם היה לה קשה לערוך לראשונה כיפור מחוץ לבית המשפחתי המסורתי שלה אז ניסיתי לעשות עבורה את החוויה כמה שיותר קלה, שתרגיש כמה שיותר כמו בבית. הלכנו לבית חב'"ד, העברנו את הצום עם ספרים ומשחקי קלפים, זה לא היה משהו שזר לי. גם לסבול ביחד זאת חוויה משותפת. בזמן הקרוב אנחנו טסים לתאילנד, הכי נוח לשנינו לטוס  בתקופת החגים, אני סיימתי את הלימודים ועובד כמוביל שיפור תהליכים ב'קימברלי קלארק' ודנה סטודנטית לרפואה שנמצאת בחופשת קיץ. היא התלבטה אם להפסיד את כיפור בבית שוב אז חשבתי שאנסה לעזור לה לשמור על הייחודיות של היום הזה עבורה וקצת להקל על הגעגועים למשפחה שמורגשים בצורה הכי מובהקת בימי כיפור. כנראה ששנה הבאה נחזור בכיפור היא למשפחה שלה ואני לחברים הכופרים שלי, אבל את זה אמרנו גם לפני שנה, אז עד אז אלוהים גדול". 

אור אברהם וענונו (21) מנהריה עובד כטבח ויש לו חלומות גדולים בתחום. לקח לו הרבה זמן עד שהוא יכל להגדיר את עצמו כאתאיסט "אני בכלל מגיע מהצד השני – הייתי מסורתי אדוק. אימא שלי ניהלה אורח חיים דתי ואני עצמי למדתי בבית ספר דתי יסודי. האתאיזם שלי התחיל ביום כיפור כשהייתי בגיל 16. התודעה הסופית הגיעה באותו יום כיפור. כששואלים אותי מה היה באותו היום ? אני אומר שזה בדיוק העניין – פשוט לא היה כלום". הוריו נפרדו כשהיא צעיר כך שבעוד שאצל אימו הוא זוכר את כיפור כחג דתי בו מקפידים קלה כחמורה "אימי אפילו הכריחה אותי לפעמים לצום" הרי שאצל אביו שלא היה דתי "זה היה עוד יום כמו בכל השנה". עד אותו יום כיפור בו החליט שהוא לא צם הוא היה נוהג גם להניח תפילין מדי יום "לפתע האמונה שלי נמוגה כלא הייתה והייתי בפרדוקס נוראי כי מצד אחד הייתי נורא ימני בתפיסה הפוליטית ממש הערצתי את בן גביר אבל מאוד שונה בתפיסה הדתית. עד שזה גם השתנה לאחר שנה כי לא הבנתי איך ניתן להיות אתאיסט ולהחזיק בתפיסות ימניות מכיוון שהימין יונק הרבה מתפיסתו מהדת בכל הקשור לארץ ישראל השלמה". למרות כל זאת וענונו החליט החל מהשנה שעברה לצום בכיפור "הפכתי את זה למעין מנהג שלי עצמי. אני בחור עם עודף משקל וזה לא הדבר הכי כיף לגדול כך כשאתה ילד ולכן היום אני מנסה להוכיח לעצמי שאני מסוגל לשרוד ללא אוכל וכך אני יעשה גם השנה בקטע שלאתגר את עצמי". לקראת סיום משתף אותי וענונו במשהו אישי כשהוא אומר לי "במשך 364 ימים בשנה אני אתאיסט גמור אבל יש רק ארבע שעות בשנה כאשר אנחנו מקיימים אזכרה לסבא שלי שאני גם קרוי על שמו. ובאותם שעות אני הופך למאמין ואני אפילו לא זכיתי להכיר אותו אבל הדבר הזה חשוב לי". 

עופר מוסן משמש כמדריך בתנועת הנוער העובד והלומד וחבר בתנועת דרור ישראל הוא גר באשקלון (במקור מרמת גן). כבר מכיתה ח' הוא הבין שהוא אתאיסט, "הייתי עד אז אדם יחסית מאמין (לא הייתי מתפלל או משהו, אבל כן האמנתי שיש אלוהים) ואז דוד שלי נפטר והיה איזשהו רב שבא לשאת דרשה ושיעור תורה בשבעה שלו, זה גרם לי להבין שהאמונה שלי באל היהודי היא טעות, כי אם הוא שליח האל אז לי אין שום קשר לדת הזו. התחלתי לחקור יותר ויותר דתות ואמונות וקראתי על המיתולוגיה המצרית, היוונית, הרומית וכו' והבנתי שבעצם הכל אותו דבר ושום דבר מזה הוא אינו בשבילי במקביל התחלתי לקרוא ולחקור על אתאיזם ומאז הבנתי שאני אתאיסט".

לגבי יום כיפור מספר מוסן "בעבר הייתי צם בכיפור בגלל כיבוד הסביבה שלי, לא היה נעים לי לאכול ולשתות ליד המשפחה או החברים בגלל שזה היה פוגע בהם. היום אני צם כדי לראות אם אני יכול, ובגלל שגם ככה כולם צמים בכיפור אני גם צם ומראה לעצמי שאני יכול להחזיק 25 שעות בלי לאכול ולשתות. לסיכום אציין שאני חילוני וכי היהדות מבחינתי היא תרבות, היא היסטוריה, היא חלק גדול מהזהות שלי, אבל היא לא הדת שלי, וכן יש לי המון כבוד אל המסורת היהודית והתרבות הזו". 

תגובות

להשאיר תגובה