שלושה פרסים לאקדמיה לאמנויות הבמה בפסטיבל תיאטרון בינלאומי נחשב באוקראינה

את ההצלחה הפנומנלית של האקדמיה לאומנויות הבמה בפסטיבל התיאטרון הבינלאומי “ג’וי פסט” באוקראינה, אפשר לתייג כסיפור סינדרלה קלאסי. מעמדת נחיתות, כביכול, של בית הספר למשחק שהתחרה בעשרות תיאטראות רפרטואריים בעלי ניסיון רב, יצאה האקדמיה הישראלית כשידה על העליונה, עם שלושה פרסים נחשבים.

מזה כשבע שנים שהאקדמיה לאומנויות הבמה צומחת באופן מעורר השתאות, גורפת פרסים בחו”ל, מרחיבה את מסלולי הלמידה שלה, וכל זאת ללא כל עזרה מבחוץ, לרבות סיוע ממשלתי. גם לאוקראינה הגיעו מנכ”ל ומייסד האקדמיה ובמאי ההצגות דים אמור וצוות הסטודנטים שלו בכוחות עצמם, ואפילו העובדה שהמזוודות שלהם נתקעו בדרך ולא הגיעו איתם לקייב, לא מנעה מהם לזכות בכל מחמאה אפשרית, מהשופטים של התחרות, מהקהל שמחא כפיים בעמידה ואפילו מהתקשורת המקומית שהגיעה לסקר את כיתות האמן שהעביר דים אמור, הבמאי היחיד מבין הבמאים האורחים שהתבקש לעשות את זה.

השחקנית אלינה רובין זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר עבור משחקה בשתי ההצגות שהציג בית הספר בפסטיבל. הראשונה היא “מכשפה”, על פי המחזה “VIY” מאת גוגול, שעלתה בשנתיים האחרונות כמה פעמים בפסטיבלים בחו”ל וכעת בקייב הועלתה בעיבוד חדש. “מכשפה” זכתה גם בפרס המיוחד עבור אינטרפרטציה מודרנית לקלאסיקה ידועה. “אלינה גרמה לשופטים לבכות”, מספר דים אמור בגאווה. “אחרי ההצגה הם ניגשו אלי ואמרו שהיא מעבירה רגש בצורה יוצאת דופן”.

ההצגה השנייה היא עיבוד למחזה המוכר “הדיבוק”, אשר מאופיין במינימליזם תפאורתי ובדגש על תנועה, כך שעיקר תשומת הלב נתונה לשחקנים עצמם. הצגה זו זכתה גם בפרס ההצגה הטובה ביותר בפסטיבל, מבין 30 ההצגות שהשתתפו בו.

פרסים נוספים, סמליים בלבד, אך שחשיבותם גדולה, מתבטאים בכמות הקהל שהגיע להצגות – לא פחות מאלף איש פקדו את ההצגות הישראליות באוקראינה, לעומת הצגות אחרות שמשכו אליהן קהל של עשרות בלבד; בעובדה שההצגות הועלו בשפה העברית וזכו להצלחה אדירה אף שהוגשו לקהל המקומי ולאורחים הבינלאומיים ללא תרגום לשפתם; וכן בעובדה שבטקס הענקת הפרסים דגל ישראל הונף בגאווה והושמעה “התקווה”, בפסטיבל בינלאומי בחו”ל.

פרט לשלושת הפרסים שחזרו עם נציגי האקדמיה לישראל (דים, אלינה והשחקנים רוסלן גבריאל ויליטניצקי וספיר עקרי), מעניין לציין שבין 14 המדינות שלקחו חלק בפסטיבל, בהן בריטניה, גאורגיה, איטליה, הונגריה, רומניה ופרגוואי, גם איראן השתתפה בו, יחד עם ישראל. בשל רגישות הנושא בגלל היחסים הטעונים בין המדינות, לא תמצאו תיעוד לכך בשום מקום. נציגי התיאטרון האיראני לא אפשרו לתקשורת לתעד את הצגותיהם וגם לא לצלם אותם מחוץ לבמה, בגלל השתתפות בית הספר הישראלי לצדם באותו האירוע.

“הם חששו שאם ידעו על זה בבית פשוט יהרגו אותם”, מעיד דים אמור, ששמר על קשר עם האיראנים עד היום. “הכי ריגש אותי שכל הצוות מאיראן הגיע לכיתת אמן שלי. הביטחון במקום הזהירו אותי שהם מגיעים, אבל לא היה בשביל מה. הם פשוט באו לחוות את מה שכל האנשים במקום חוו. הם אפילו באו לראות את ההצגות שלנו, תחשוב מה זה – איראנים, אנשים ממדינת אויב, רואים הצגות מישראל בעברית ובסוף מוחאים כפיים בהתרגשות. הם פחדו להצטלם איתנו, לא היה על מה לדבר אפילו, אבל בסוף נתנו לי חיבוק.

“הם אמרו לי שבין האנשים אין שנאה, רק בין הפוליטיקאים”, נזכר דים. “עובדה שאנחנו עדיין מדברים בפייסבוק ורוחשים הרבה כבוד אחד לשני, זה מראה שאפשר גם אחרת”.

לאתר האקדמיה: https://academy-art.co.il/

תגובות

להשאיר תגובה