אם יש אמת אחת שידועה בפרשה שמטלטלת את עולמנו בשבועיים האחרונים היא העובדה שילדה בת 7 נאנסה אונס אכזרי. כזה שהיו בו שימוש בכח מול ילדה אחת, רבים (כנראה 3 גברים) מול ילדה אחת. ילדה אחת קטנה בת 7 שאף טרם התוודעה לדבר הזה שנקרא מין. בוודאי לא בכח. בוודאי לא חוסר אונים כה קשוח. היא אמרה שכואב לה, בכתה, ובכל זאת נאנסה אונס אכזרי.

לציבור ואני אחת מתוכו קשה להכיל את המחשבה הזאת, את הזעם, את השאלות שנותרו ללא מענה, את הכעס העצום שעולמנו הפוך באחת למקום מסוכן ולא מוגן. גם לי יש ילדה..ואם זה היה קורה לה. שאלה שרבים חשים.

עד לפני רגע כל התקשורת וסדר היום הציבורי היה כולו עסוק בחקירה, בחשוד שכן עשה או לא עשה, שכן חקרו או לא חקרו, שכן בדקו או לא בדקו. בהתחלה רצו לתלות אותו בכיכר העיר, אח”כ התחילו הספקות ואז התחילו שאלות האם המשפחה פעלה נכון, האם היתה השפעה על הילדה בחקירה, ובחיי, פתאום הרגשתי שהמשפחה הופכת אשמה. אבל השבוע קרה דבר, והחשוד היחיד שוחרר.

ענני האבק התקשורתי מתחילים קצת לשכוח, זה כבר פחות פותח כל מהדורת חדשות, העיתונים לא כותבים רק על וזה כל יום, לפעמים אפילו כבר לא נכתבת על זה אפילו מילה. ואני, שכל חיי בשנים האחרונות עוסקת בקושי של המישהו האחר, הזה שנדחק לפינה של החברה שלנו, הזה שאין לו אמצעים, הזה שמנצלים אותו, הזה שבוחר בדרך משלו לחיות, לא יכולה להפסיק לחשוב על אותה ילדה.

ילדה שהעיזו לא לרוץ איתה מייד לתחנת משטרה כי לא ידעו מה עושים בכזו סיטואציה קשה ורגישה. ילדה שמשפחתה והיא חיים בקהילה יחסית סגורה, דתיים..חרדים, קהילה שיש לה מנהיגים פנימיים שקודם רצו להביא את הסוגיה לפתחם, כי ככה הם נוהגים בכל עניין – מה קרה?? מדוע זה כל כך רע? ונכון, הם התלוננו רק אחרי כמה ימים. ועשו מה שהם יכולים ובטח הלכו על קצה אצבעות כך שטובת ילדתם לעיניהם, וניסו לשמור עליה ולא להכביד עליה עוד. ואני מוציאה עכשיו מהדיון למה החוקרים עשו ואיך עשו.

אבל חברים, בואו רגע נבחן את הדברים בפרשה הקשה הזאת ולא נשכח, שלאור שיחרורו של החשוד שאין לי דבר להגיד עליו חוץ מזה שהוא מייצג בעיני את החשוד הלא אשם האולטימטיבי גם אם עדיין הוא חשוד בקשר למעשה. נראה שהעלילה מאד סבוכה, והפרטים עוד רבים, ובהחלט כדאי להגיע לחקר האמת, אך מתחת לכל זה, מתחילה להיווצר פה אונס נוסף. הילדה, שהיתה בטוחה שהחשוד שהיא זיהתה הוא האשם , פתאום שוחרר. מבחינתה, ורק מבחינתה, מתירים למי שפגע בה לכאורה לצאת לחופשי. פורסם שהוריה ומשפחתה המומים וכואבים.

אני קוראת לכולנו ובעיקר לגורמי החקירה, המשטרה והרווחה לטפל בפרשה בשיא הרגישות, ההבנה של דרך החיים בה חיה משפחתה של הילדה, כך שאיך שהדברים מוצגים לה ולמשפחתה הילדה לא תחשוב שהיא נאנסת שוב. אין ספק שהעובדה שהיא לא רוצה לחזור לבית הספר לאחר שיחרור החשוד  אומר שכנראה לא כך טופלו במקרה כמו שצריך שקרה לפני כחודשיים. חוסר האונים, העובדה שאת צועקת ולא שומעים, ההכתבות של מישהו אחר,  הם סממנים של האונס המיני שעברה. בואו לא נחזור על זה. הבינו את החברה החרדית איך היא פעולת ותפעלו איתם ולא נגדם. גם אני לא חרדית ואף לא דתיה ועדיין, או רוכשת כבוד עצום והבנה לאחר. כן הם אחרים ממני ועדיין אני מכבדת  אותם כחברה. בואו נהיה חכמים ולא צודקים. זה נכון בכלל בחיים, ובוודאי ובוודאי בנושא כל כך רגיש שחייב שיתוף פעולה, והבנה וריפוי ועוד ועוד.

בואו ניתן יד לילדה ולא נהיה שותפים לאונס נוסף.

מאת: ליאת מייה לומברוזו, צלמת, עיתונאית ופעילה חברתית

תגובות

להשאיר תגובה