הייתי אז נער בתיכון וזאת הייתה ההפגנה הראשונה שהשתתפתי בה.  הגעתי עם חבר והאווירה בכיכר הייתה אופורית. הייתה תחושה שמשהו חדש הולך לקרות ואנחנו הולכים לעתיד טוב יותר. כל זה כמובן נמוג כששמענו את הבשורה והשירים האופטימיים ששרו בכיכר מלכי ישראל יהפכו לשירי תוגה ואבל בכיכר רבין.

20 שנה חלפו מאז הקריאות ‘ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה’ ו’רבין מת’. נוער הנרות שהייתי חלק ממנו הפך לעוד דור שלא הצליח להביא את השלום המיוחל עם הפלשתינים. השלום האחרון היה  ההסכם שחתם רבין עם ירדן, אבל במבט לאחור נראה שרצח רבין השפיע לאוו דווקא במובן המדיני כפי שאולי היו רבים מנושאי ‘מורשת רבין’ היו רוצים לראות. הרצח יצר שבר בחברה הישראלית –שבר שהניע לוחות טקטוניים גדולים שביקשו להתחבר, להתחכך ולזוז ממקומם הקבוע:

בחברה החילונית זמן לא רב לאחר הרצח קמו אנשי רוח ויזמים חברתיים שביקשו לחזור אל ארון הספרים היהודי “כי הרגשנו שהיהדות שמכרו לנו מאובנת, נוקשה שאי אפשר להתחבר אליה בלי ציצית ותפילין” כתב יאיר לפיד ובתי מדרש פלורליסטים כמו ‘אלול’ ‘בינ”ה’ ו’קולות’ קמו להם ורק האיצו תהליכים שהיו בראשית דרכם בהם מבקשים חילונים לברר את זהותם היהודית ללא תיווך רבני ובפרשנות אישית במה ששנים לאחר מכן יכונה ‘היהדות הישראלית’ שבבסיס התפיסה שלה הוא הראייה של היהדות כתרבות. כיום יש בארץ עשרות בתי מדרש, קבוצות לימוד משותפות ומכינות קדם צבאיות מעורבות לחילונים ודתיים שגם הם הוקמו בשנים שלאחר רצח רבין שהרעיון הוא לנסות ליצור חיבור מחדש בחברה מקוטבת.

אחרי ההלם הראשוני גם החברה הדתית עשתה סוג של חשבון נפש, נכון היו חלקים שהסירו אחריות והפיצו תיאוריות קונספירציה. אבל היו לא מעט אנשים שמצד אחד טענו (לפעמים די בצדק) שמנסים להכתים ציבור שלם אבל הם גם הבינו שמתוך השבר אולי יצמח התיקון “היינו קבוצה של בוגרי מרכז הרב” סיפר לאחרונה הרב דוד סתיו מהיישוב שוהם “שהתכנסו ושאלו את עצמם בעקבות מה שקרה האם אין לנו מה להציע לחברה הישראלית בנושאים שאינם שנויים במחלוקת ?”. כך סתיו ומספר רבנים מתונים הקימו את ארגון ‘צוהר’ כדי להנגיש את היהדות ולנסות לנהל שיח “שלא רק סובב סביב מפעל ההתיישבות” מסביר סתיו.

רצח רבין לא היה רק קריאת השכמה לציבורים שלמים, היו גם אנשים פרטיים שבאופן אישי הרצח הוביל אותם לשינויים – חלקם מרחיקי לכם.  בראיון לחדשות ערוץ 2 לפני שלוש שנים סיפר הזמר והיוצר אהוד בנאי על דרכו אל היהדות, לאחר שחזר בתשובה בשנת 1995 “רצח רבין, ללא ספק, נתן לי איזה “פוש” אמר והמשיך “המחשבה הזאת שהרוצח של רבין עם הכיפה לראשו, שהוא ייצג את היהדות בזמננו ושהיהדות היא משהו שמוביל לקנאות לאומנית – היה חשוב לי לבוא ולהגיד שזאת לא באמת היהדות האמיתית. היהדות בעומק שלה היא דת שמדברת על שלום כערך עליון'”.

בתערוכה שמוצגת בימים אלו בתיאטרון הבימה בהם מוצגים תמונות מימי הרצח כותבת העיתונאית סיוון רהב מאיר “באופן אישי, רצח רבין, היה עבורי נקודת שפל, שגרמה לי לצאת למסע ארוך לגיבוש הזהות היהודית שלי. כשכולם סביבי אמרו שצריך לחזק את הדמוקרטיה, אני חשבתי שדווקא את היהדות יש לחזק. לא יכול להיות שזה יהיה הפרצוף שלה. שלא ייתכן שכאשר יגידו לנו, ילדים, חילונים- אשכנזים- שמאלנים מהרצליה את המילה ‘יהדות’ , נחשוב על רוצח ראש הממשלה”.

היום גם אומנים ויוצרים שעשו את המסע ההפוך כאשר רצח רבין הותיר אותם חסרי תקווה עד כדי מיאוס כללי “הרצח ביגר אותי. אין דבר שמבגר יותר מאובדן תקווה ומהתייתמות” סיפרה בראיון ‘לוואלה’ הסופרת והמוזיקאית שרון קנטור שאף עזבה את הארץ לכמה שנים בעקבות כך.

המוזיקאי ערן צור שראה את הרצח מחלון ביתו יצא כמה חודשים לאחר מכן למסע באירופה אמרתי לעצמי “אתה אדם צעיר כמו כל הצעירים בעולם, אז למה לא לחיות בארץ חדשה, כמו שהרבה צעירים עושים? למה לסחוב את החטוטרת של הישראליות?”. לבסוף צור חזר לארץ והקליט אלבום משירי יונה וולך

רצח רבין היה רגע מכונן בהוויה הישראלית שהאדוות שלו משפיעות עד היום על החברה במישור החברתי, האומנותי ובשיח הזהות הבין מגזרי. ולכל אלו ששואלים בתמיהה מהי מורשת רבין ? אז זאת יכולה להיות תשובה – מורשת שהגיעה בדיעבד.

 

תגובות

להשאיר תגובה