רותם ללוש יוצא למסע חיים, המטרה, מציאת זוגיות בים הגריינגר והאטרף התל אביבי, אז מי מציע צלע שלישית? רביעית?

בואו נדבר על זוגיות בין גברים. קונספט שלא תפס עד הסוף בנוף התל אביבי.

מסתבר  שגם במקומות רבים בעולם, למרות העובדה העצובה הזאת החלטתי לצאת בחודשים האחרונים למסע חיפוש אחר זוגיות, בעצם זה לא יהיה מדויק לכתוב שיצאתי למסע חיפוש, גם לא מדויק יהיה לכתוב שמדובר בחודשים, כי מי לא נתקל פעם במעצבן הזה שיצוץ מהפינה ויגיד "זה אף פעם לא בא כשמחפשים" גילוי נאות, המעצבן הזה הוא אני.  ואני כבר רווק הרבה יותר מחודשים.

בגדול אפשר להתייחס לתקופה הזאת כאילו היא בת שנתיים כי מה אכפת לי לטייח קצת, בקיצור בחודשים האחרונים החלטתי לחזור ולהיות פתוח לרעיון הזה של זוגיות חדשה, אחרי זוגיות ארוכה שנמשכה בערך מהרגע שהבנתי שאני אוהב גברים ועוד כאלו קטנות שגם הן הצליחו להטביע חותם, חשבתי לעצמי שזה בטח הזמן, עברתי, ראיתי, ביססתי, אפילו נראה לי שכבר הבנתי מה אני רוצה מהחיים שלי ומה הם רוצים ממני וכל מה שחסר להשלים את הפאזל, זה פשוט זוגיות נעימה שתפוצץ את הלב בכל טוב. העפתי את האייקון של הפרפר מאטרף, שיבצתי תמונה סולידית וצנועה בגריינדר, עליתי על מוד רומנטי ויצאתי לעולם.  אז מה אני מחפש בחוץ? פעם הייתי אומר שאני מחפש גבר ישראלי, כזה שיושב בשקט כשעושים לו דרמות ואז עושים איתו סקס. אחד כזה שאוהד כדורגל, שמתלהב כמו נער מתבגר כשהקבוצה שלו הבקיעה גול ואני מסתכל עליו כאילו הוא הבבון הכי חמוד שנתקלתי בו, כזה שיהיה ספונטני, מלח הארץ יפה כמו צבר, תכשיט ביום ומאהב בלילה, והיום? היום פשוט צריך שיהיה לו דופק, כל השאר זה כבר בונוס.  מתי התרחש השינוי  בין פעם להיום? כשהבנתי כמה שהמרקט בחוץ מכיל פחות ממה שאני מחפש וקצת יותר ממה שאני לא מחפש.  זה נפלא להכיר גבר רגיש, כזה לא רגיש מידי, אבל מומלץ שלגבר הזה לא יהיה מחובר עוד גבר, שנמצא איתו בזוגיות פתוחה כזאת שאם לי זה לא מפריע, אז כמובן שגם לו זה לא מפריע. אם יש משהו שאני רוצה לעשות זה להבהיר לטיפוסים האגואיסטים  האלו  כמה שזה כן מפריע. אז אחרי שסיימת את מסע הכיבוש המשעמם שלך יצאת להרוס לי את מסע הכיבוש המשעמם שלי?  וחלאס כבר עם הסיפורים על זה שככה זה אצל כולם, לספר לי שככה מתנהגים בכל העולם, אצלי לא מתנהגים ככה. בא לי שתשחררו את הרווקים עם ההרפתקאות הקטנות שלכם ולכו תספקו את בני הזוג שלכם שכל כך לא אכפת להם שאתם ממלאים את המיטה בפרטנרים אחרים, בני הזוג שלכם שעסוקים כל היום  בלהעמיס את הפייסבוק שלהם מתמונות החתונה המרגשת והחסרת תקדים שלכם ושורצים בגריינדר במהלך הלילה,  אבל להוציא קיטור על כל זה? הכי לא פוליטקלי קורקט, הרי כולם כאלו.  אז כשאני מעלה נושא כזה שהגישה בעניינו כל כך פתוחה, אני נשמע קצת מריר ואולי בגלל שאני כזה מריר אני רווק. אבל מה לעשות, אף פעם לא הייתי הרפתקן גדול בכל מה שקשור למערכות יחסים. הן תמיד היו מגיעות במעטפת של דברים טובים  ואני חיבקתי אותן בשתי ידיים וכשהן נשחקו פשוט השחקתי אותן עוד יותר ויצאתי להיות טרף לדברים טובים אחרים. ובחוץ מחכים דברים טובים יותר, על זה כל אחד יכול להעיד, אבל הדברים הטובים מסתבר, הם לגמרי בעיני המתבונן, הטוב שלי, יכול להיות קצת שגרתי ומשעמם עבור אחר, הרוב האחר.

מי שיצא לטיול קצר ברווקות יגלה שלמצוא גברים שמחפשים מונוגמיה זה בערך כמו למצוא ממצא ארכיאולוגי נדיר באמצע מסיבת טכנו בבלוק, אבל רגע לפני הייאוש הגדול מהגברים התל אביבים עד כדי המתנה לבואם של הרובוטים והחלפתם את בני האדם, אני חוזר למרוץ, בלי להתמסר לגישה הזאת,  שיכולה לבוא ברע לאנשים כמוני, ממש ברע, כי בדיוק במקום שאני נמצא בו בחיים, בדיוק המקום בו אני אמור לרקוד את ריקוד הניצחון שלי על הדרך הנפלאה שעברתי עד לרגע שנפתחתי לגמרי שוב לרעיון של זוגיות, אני מוצא את עצמי עם כוס יין שלישית ביד תוהה מה התפקשש שם בדרך.

זה ברור ששום דבר לא התפקשש אבל לך תסביר את זה למוח שרוצה עכשיו A ומקבלB  אז יצאתי למסע חדש. כבר חודשיים בערך שאני במסע. ואין שום דבר ושום סיכוי שמשהו יוכל להניע אותי מהדרך הזאת, לא דייטים גרועים, לא גברים מקסימים שרוצים לצרף אותך כצלע שלישית, חלקם ממש כמעט מצליחים לגרום לי לחשוב על זה ברצינות. וזה לא כי אני מתחסד גדול, גם אני  עשיתי סטוצים, אולי גם אעשה, חלק מהם היו מרגשים ונפלאים ולא הייתי מוותר עליהם כמעט בעד שום דבר, כמעט שום דבר מלבד זוגיות. כי בסופו של יום זה מה שאני רוצה. עכשיו ברור לי שיש עוד טריליון אנשים שנמצאים שם וגם הם רוצים את אותו הדבר בדיוק. הבעיה עם אנשים כמוני שרוצים בדיוק את אותו הדבר היא שהם התאימו את עצמם לנוף המקומי, הקר והמיני,  שבו הצורך בביטוי רגשות הוא עילה לבוז גדול ותעלות הדמעות הן מלאות באגו אז האנשים במסע צריכים לשתות קצת אלכוהול ואיזה תערובת של כימיקלים שיעזרו להם לפרוק  את כל זה החוצה בצורה קצת אחרת. אבל אני, אני מחפש אלו שחושבים אחרת, אלו שמאמינים שבסופו של דבר כולנו בני 17 כשזה קשור לאהבה, חושבים על אהבה ומשחקים בשיער, משחקים בשיער וחושבים על אהבה. כי מי בכלל קבע את הדפוס הזה? מי בכלל רוצה לשחק במשחק הזה של להחליף מיטות כל לילה ולהתחלק עם מישהו במישהו? מה הסיבה שהמשפט "תדבק לשוני לחיכי" לא תקף לגבינו?  אני עוד בעד להחיות את הקונספט מחדש או לפחות לתת לו מקום של כבוד בלי שיעורר ספקות ובוז גדול, הקונספט המקורי, ואני בעד כאלו שלא מחפשים פרצות, יש כאלו בחוץ?

49 הערות

להשאיר תגובה