בלעדי: דידי קובו, חברה הטוב של שירה בנקי, שצעד לצידה בזמן שנרצחה במצעד הגאווה מספר לראשונה על הרגעים האחרונים לפני הדקירה הקטלנית, על הגעגועים לשירה ועל החברות האמיצה שנגדעה באחת

30 ביולי 2015, חמישי אחה”צ, מצעד הגאווה בירושלים. מה שהתחיל כתהלוכה שמחה וצבעונית של מאות צועדים למען הקהילה הלהט”בית הפך בין רגע למצעד דמים. שירה בנקי ז”ל תלמידת תיכון בבית הספר ליד האוניברסיטה שצעדה יחד עם חבריה  נרצחה במצעד על ידי רוצח מתועב.

דידי קובו, חברה הקרוב של שירה שהיה עד לרצח מדבר עכשיו לראשונה – על החברה, ההיכרות והגעגועים הרבים.

איך אתה ושירה הכרתם?

“למדנו יחד בבית הספר היסודי בבית הכרם אבל לא היינו בקשר. בתיכון נבחרנו להיות יחד בכיתה  ונוצרה מעין חבורה בתוך הכיתה שכללה את שירה, אותי ועוד כמה חברות. היא הייתה פעלתנית מאוד, דעתנית עם שמחת חיים. יום אחד התיישבנו על הספסל בקפיטריה ודיברנו במשך שעתיים על כל מיני דברים. אני זוכר שאמרתי לעצמי באותו יום – זאת הולכת להיות חברות שתמשך שנים”.

היה לכם הרבה מהמשותף?

“היינו במגמת תיאטרון ולשנינו הייתה אהבה גדולה לבמה. שיא הקשר בינינו היה בתהליך העבודה על הופעת סוף השנה במגמה שנמשך כמה חודשים שבו התחברנו בצורה יוצאת דופן”.

נפגשתם הרבה במהלך החודש האחרון שלפני המצעד?

“מהרגע שיצאנו לחופשת קיץ נפגשנו כמעט כל יום. אני זוכר חוויה נחמדה במיוחד בקיץ שבה השתתפנו בגרפיטי, היא ישבה בצד והסתכלה על השמיים ואני ציירתי. תוך כדי דיברנו על דברים שקרו לכל אחד מאיתנו והשיחה גרמה לי לחשוב על השינוי שאני עובר מבחינה חברתית. שירה היתה מלאת חיים, שמחה כל הזמן, ובשיחה הזאת כמו בהרבה שיחות קודמות שלנו הרגשתי שאני בר מזל שיש לי חברה כזאת”.

היית מודע לכך שישי שליסל השתחרר מהכלא ומסתובב חופשי?

“בהחלט. בשבוע שלפני ובאותו היום של המצעד היו לי תחושות כבדות לגבי מה יהיה. הגעתי למצעד מאופר, עם שיער צבעוני, בולט מאוד ואמרתי לעצמי שאם יקרה משהו לפחות אף אחד לא יוכל לפספס אותי, זה נורא להגיד, אבל זו האמת. הגעתי עם הרבה מודעות למה שקרה במצעד לפני עשר שנים ולזה שהרוצח השתחרר חודש לפני המצעד. היו חששות אבל הדחקתי אותן”.

האם ההחלטה של שירה להשתתף במצעד היתה קשורה אליך?

“אנשים חושבים שבגללי שירה השתתפה במצעד. חשוב לי להדגיש כי שירה השתתפה במצעדים קודמים בירושלים ותמכה בקהילה הלהטב”ית ללא קשר אליי. זה שאנחנו חברים טובים וצעדנו יחד במצעד לא אומר שהיא באה בגללי”.

מה אתה זוכר מהרגע שאתם הולכים יחד במצעד ועד הרגע שאתה קולט ששירה נדקרה?

“אני לא זוכר הכל, מה שאני כן זוכר זה שראיתי דמות מסוימת באה לכיוון שלנו מהגב,  שירה הייתה הראשונה או השנייה שנדקרה. ברגע ששמנו לב שקרה משהו האינסטינקט הראשוני של כל מי שהיה בסביבה היה לברוח . קלטתי מהר מאוד ששירה נדקרה”.

מה אתה עושה ברגעים שלאחר מכן?

“הצלחתי לדבר איתה, ניסיתי להרגיע ואמרתי לה כל הזמן שאני לידה ושהכל יהיה בסדר.  הבנתי מה קרה אבל לא עיכלתי את זה כל כך, הייתי בסוג של פאניקה לא מודעת. לא ראיתי בשום שלב סכין, הכל היה כל כך מהר שזה היה נראה כאילו הוא טופח לה על השכם”.

איפה תפסה אותך ההודעה ששירה מתה?

“התכוננתי לצאת לבית החולים והמחנך שלי התקשר אליי ואמר לי לא לבוא. הוא הגיע אליי הביתה וסיפר לי שהיא נפטרה. לקח לי זמן להוציא החוצה, חוויתי טראומה ובתוך תוכי ידעתי שהאופציה ששירה לא תשרוד קיימת אבל לא רציתי להאמין בזה. הדחקתי, אני בן אדם אופטימי ואוהב להאמין שהכל מסתדר בסופו של דבר אבל זה לא קרה.”

12565473_10205225514583102_2790557064491520272_n

מה המוות של שירה עשה לך?

“הרצח גרם לי לחשוב הרבה על החיים והמוות, מה אם זה הייתי אני?  היום אני חושב מאוד בגדול, רוצה לאכול את העולם, לעשות עוד ועוד כי מי יודע – הכל עלול ברגע להפסק. בחצי שנה האחרונה יצא לי לכתוב פתק של ‘במידה ואמות’ עם רשימה של דברים שאני ארצה שיעשו למעני אם אמות לפני הזמן”.

אתה מרגיש כעס?

“היה לי כעס, אבל בשלב כלשהו הבנתי שאני יכול לבכות כמה שאני רוצה על זה ששירה נדקרה, אבל זה לא יעזור. אין טעם לטחון מים. זה המצב, אני לא רוצה להכניס את עצמי לסחרור הזה של כעסים והאשמות”.

איפה שירה חסרה לך?

“יצא לי לחשוב על זה לפני כמה ימים, ואין לי ספק שהיא חסרה לי במיוחד במגמת תיאטרון, יש לי אש בעיניים כשאני מדבר על המקצוע הזה  ושירה הייתה בדיוק כמוני. היא נורא התלהבה מכל העניין הזה – מהמורה, מהדינמיקה ומכל מה שקשור בתיאטרון ובמגמה שלנו ספציפית. שירה נתנה לי לגיטימציה לתחושות שלי והשנה יש את זה, אבל הרבה פחות. היא הייתה השותפה המלאה שלי לכל העשייה במגמה”.

יש דרך שבה אתה מתכנן להנציח את שירה?

“יש לי רעיון גולמי שאני מקווה שיתממש מתישהו והוא לתרגם שירים של סיה שיעלו איפשהו. שירים שגרמו לי להזדהות איתם לאחר מה שקרה עם שירה.  בעקבות המוות שלה היה לי שלב של חשבון נפש עם עצמי שבו חשבתי איך אני הופך להיות יותר ממה שאני עכשיו. אני יודע שאהיה שחקן, אבל זה לא מספיק עבורי להיות סתם אחד. אני רוצה משמעות, לסחוף, ליצור דברים, לחולל שינוי”.

כשאתה חושב על שירה מה עולה לך בראש?

“אני חושב ששירה מסתכלת עלינו מלמעלה כמו האח הגדול. יושבת לה עם מסכים ורואה את כולנו, היא בחברה טובה- אני בטוח בזה. יש לי מחשבה שבה אם אגיע אליה מוקדם מהצפוי נשב שנינו למעלה ונצפה בכולכם. זה אולי לא נשמע הגיוני, אבל התיאוריה הזאת תעזור לי להתמודד עם האבדן כנראה עד המוות שלי”.

תגובות

להשאיר תגובה