יש זמן לכל

פריצת דיסק, גידול שהתגלה כשפיר, מחלת האלופיציה, זריקות סטרואידים לראש, מבנה גוף עגלגל ומאמנים שלא תומכים – כל אלה לא יעצרו עידית שלינגבאום לרוץ את מרתון טבריה בקצב שלה, עם תוספת זמן מיוחדת של שעה שקיבלה מחברת מרתון ישראל

"אני אמנם רצה בקצב איטי, אבל זה לא מה שימנע ממני לרוץ את המרתון", קובעת בנחישות עידית שלינגבאום, בת 45 מראשון לציון, שבימים אלה נמצאת בעיצומן של ההכנות לתחרות. ההצהרה הזו אינה מובנת מאליה בעבור מישהי שבחמש השנים האחרונות גילתה שיש לה שלוש פריצות דיסק בגב התחתון, גידול שהתגלה כשפיר ומחלת האלופיציה (מחלה אוטואימונית). מצד שני, את הבעיות הרפואיות הללו צלחה שלינגבאום בעזרת הריצה, וכעת היא מתכוונת להגיע לקו הסיום במרתון Winner טבריה הבינלאומי שמתקרב ואף קיבלה אישור מיוחד מחברת מרתון ישראל, המפיקה את המרוץ, לרוץ בקצב האיטי שלה ולסיים את המרוץ אחרי שבע שעות.

על קו הזינוק

מרתוןWinne r  טבריה הבינלאומי מציין השנה 42 שנה לקיומו והוא נחשב למרתון הוותיק בישראל, וזו השנה השלישית שחברת מרתון ישראל מובילה, מפיקה ומשווקת את מרתון זה לצד עיריית טבריה. המרתון, הידוע בעולם כ-Sea of Galilee Marathon, יתקיים ביום שישי 4 בינואר ויסמן את תחילתה של עונת המרתונים הבינלאומיים. מקצה המרתון נערך במסגרת אליפות ישראל של איגוד האתלטיקה, והמרוץ יתקיים הפעם בסימן 42 כפול שתיים: 42 קילומטר מול 42 שנות מרתון, ויכלול גם השנה מקצה של חצי מרתון, שאורכו 21.1 קילומטר, ומקצה של 10,000 מטר. לפי המארגנים, המרתון צפוי לארח השנה כ-5,000 רצים ורצות.

עופר פדן, מנכ"ל מרתון ישראל, שמע על המקרה של שלינגבאום, ויחד עם העירייה החליט לאשר לה באופן חריג עוד שעה למרתון, כלומר בסך הכל שבע שעות ריצה. "עידית היא ללא ספק אחד האנשים מעוררי ההשראה שנחשפנו אליהם", הוא מספר, "והיא מתכוונת לסיים את המרתון המלא שיהיה המרתון הראשון שסיימה בחייה".

עידית מעידה על עצמה שלא אהבה לרוץ בתור ילדה, אבל כן אהבה ספורט. לפני כמה שנים היא עברה ניתוח להקטנת החזה שבעקבותיו התחילה לרוץ בחדר כושר. באחד האימונים נפצעה, ובעידודו של בעלה היא החלה לרוץ בטבע. מתוך רצון לרוץ הצטרפה בשלב מסוים לקבוצת ריצה, אבל המאמן שבחרה לא האמין שתוכל לרוץ יותר מחמישה קילומטרים משום שהיא בחורה עגלגלה ובגלל מבנה הגוף שלה, ובנוסף רמז שהקצב האיטי שלה לא מתאים לאימון קבוצתי. בעקבות כך, עידית נכנסה למשבר נפשי, אבל החליטה בסופו של דבר שלא לוותר. היא החלה להתאמן בכוחות עצמה לקראת ריצת עשרה קילומטרים במסגרת מרתוןWinner  טבריה הבינלאומי.

כשהחלה את האימונים למרוץ, לפני ארבע שנים, היא חלתה באלופיציה – מחלה אוטואימונית שגורמת לחולשה, עייפות ובמקרים קיצוניים גם לאובדן שיער לצמיתות בכל הגוף. הטיפול במחלה כלל הזרקות של סטרואידים לראש, אבל עידית לא נשברה: חרף הקשיים שיצרה המחלה והטיפולים, היא השתתפה במרוץ בטבריה וסיימה את המקצה של עשרת הקילומטרים.

אבל מסכת הייסורים הפיזיים לא הסתיימה: אחרי המרוץ עברה עידית שלוש פריצות דיסק בגב התחתון, שהקרינו לרגליים והקשו עליה את ההליכה. הרופאים הציעו לנתח אותה, אבל היא הקשיבה לעצת הפיזיותרפיסטית שלה, גלית ברנר, שהבטיחה לה שהיא תוציא אותה מזה. במשך כחודשיים היא טיפלה בה על מנת לשחרר את השיתוק ברגל, ועוד כחצי שנה של טיפולי פיזיותרפיה לשחרור הגב.

לצד אלה היא היתה צמודה למאמן תומר ניסני, שהאמין בה והעניק לה ביטחון. ניסני בנה לה תוכנית טיפולים ואימונים שכללה שני אימוני כוח בשבוע שהותאמו לה אישית, כאשר באמצע השבוע היא רצה ריצות קלות ובסופי שבוע ריצות ארוכות בטווחים של 30 קילומטר ומעלה. קצת יותר משנה לאחר מכן, עידית שלינגבאום כבר עמדה על קו הזינוק במרתון אמסטרדם.

 

"להרגיש בריאה כנגד כל הסיכויים"

באותה נקודת זמן נראה היה שהכל עובד לפי התוכנית. נוסף על המאמן נכנס לתמונה גם יאיר להב, תזונאי שאחראי אף הוא על השינוי שעברה, אשר דאג לכך שתגיע לריצה בריאה יותר ובמשקל מופחת. להב בנה לה אף הוא תוכנית מותאמת לפי הצרכים האישיים שלה שכללה המשך ירידה במשקל ושמירה על כך שמסת השרירים לא תיפגע באמצעות צריכת חלבונים מספקת.

אבל מתברר שכאן לא תמו הצרות – לפני שנתיים גילו בבטנה של עידית גידול שפיר, אשר הוסר בניתוח. אחרי שהתאוששה היא קבעה לעצמה את היעד הבא: לסיים את מרתון טבריה 2019. ובזמן שהיא מתמודדת עם התקפי המחלה המאותתים לה להקשיב לגוף מפעם לפעם, חבריה מעולם הריצה מתכוונים ללוות אותה ולחכות לה בקו הסיום של המרתון.

"אף אחד לא אמר שרק רזים יכולים לרוץ", היא קובעת ומוסיפה ש"יש לי כוח נחישות מטורף. אין דבר העומד בפני הרצון מבחינתי. מרתון טבריה 2019 – הנה אני באה, מוכנה כל כולי, בגוף, בנפש ובנשמה".

מה הריצה נותנת לך?

"הריצה היא מקום שבעצמו יוצר סטרס מאוד גבוה באימונים העצימים של האינטרוולים והריצות הארוכות, אבל עבורי היא יצרה את השקט הנפשי להתפרק, לבכות, להרגיש בריאה כנגד כל הסיכויים כאשר הכל כל כך קשה סביבי".

תגובות

להשאיר תגובה