האיטלקים באים

מבית ספר קטן למשחק בחיפה לאקדמיה לאמנויות הבמה בתל אביב ששולחת תלמידים לחילופי סטודנטים ומעלה הצגות בכל אירופה. רגע לפני שיתוף פעולה עם תאטרון איטלקי, דים אמור, מייסד האקדמיה ואחד האנשים הכי עסוקים בעולם התיאטרון הישראלי, מסביר איך הגיע עד הלום

האקדמיה לאומנויות הבמה של דים אמור היא בית הספר למשחק היחידי בארץ שעובד בשיתוף פעולה קבוע עם בתי ספר למשחק בחו"ל. פעמיים בשנה מוטסים התלמידים לבתי הספר למשחק השונים בחו"ל, במסגרת תוכנית חילופי סטודנטים שאותה יזם אמור. את התוכנית, אגב, מממן בית הספר בכוחות עצמו. "השנה, למשל, טסנו לקייב ולרומא", הוא מספר, "באופן עקרוני, אנחנו בית הספר היחידי בישראל שפעמיים בשנה טס לחו"ל. לתלמידי האקדמיה יש אפשרות ללמוד משחק בישראל וברחבי העולם, כמו כן אנו בית ספר היחיד אשר מקיים החלפת סטודנטים ומרצים, כך שפעמיים בשנה תלמידים מחו"ל מגיעים ללמוד משחק באקדמיה לאמנויות הבמה. אנחנו משתפים פעולה עם מדינות כמו רוסיה, אוקראינה, אסטוניה, איטליה, בלרוס, אוזבקיסטאן וארה"ב".

את הפרויקטים השונים מממן, מתכנן ויוזם דים בכוחות עצמו וללא כל מימון מטעם המדינה. "אני דובר שפות ושולט ברוסית ובאוקראינית, לכן אני יוצר קשר עם בית ספר למשחק בחו"ל ובמשך שנה אנחנו מנהלים דו שיח, עד שמגיעים לשיתוף פעולה ויוצאים לדרך. בדרך כלל, המוסד בחו"ל עושה לי גם סוג של אודישן, ובמידה ואני עובר, הם נותנים לי אישור ללמד. בארץ, שבוע העבודה הוא של חמישה ימים, בשישי ושבת האקדמיה סגורה. אני מנצל את זה וטס ללמד בסופי שבוע בחו"ל במשך שנה שלמה במסגרת שיתוף פעולה וחוזה שיש לי עם המוסדות".

על איזה שיתוף פעולה אתם עובדים עכשיו?

"עכשיו בדיוק חזרנו מרומא. טסנו עם 20 תלמידים מהאקדמיה וחזרנו עם כמה הישגים משמעותיים. אני מתחיל לביים הצגה ל-Teatro Vascello, שהוא תיאטרון רפרטוארי גדול ברומא, בסדר גודל של התיאטרון הלאומי הבימה או של התיאטרון הקאמרי. באיטליה עשיתי פרזנטציה והם התלהבו, אך התנאי היחידי שלי היה לעבוד ברומא שתלמידים מהאקדמיה יכנסו וישתתפו בתפקידים הראשיים, כמו כן כמו כן התיאטרון יאפשר לי לבחור את המחזה אשר אביים על פי שיקול דעת שלי.

"עוד דבר מאוד מיוחד שקורה רק אצלנו: השנה שלושה תלמידים שלנו ישתתפו בהצגה EXODOS שעוסקת בחיי פליטים באיטליה. את ההצגה יביים הבמאי האיטלקי לואיג'י סרבו, שהוא אחד מבמאי התיאטרון הכי נחשבים היום באיטליה. האקדמיה מביאה את ההצגה לישראל, ההצגה תהיה בארץ בחודש נובמבר 2019 . לואיג'י סרבו מביא עשרה שחקנים מאיטליה. זאת הפקה מאוד רצינית ויקרה, האקדמיה מארגנת את האודישנים באפריל 2019, ושוב – אך ורק לתלמידי האקדמיה יש אפשרות להשתתף בפרויקט בינלאומי ולעבוד עם הבמאי בעל שם עולמי".

איזו הצגה אתה מביים עכשיו?

"אני מביים את האמן ומרגריטה של בולגקוב. מה שמיוחד בפרויקט הזה הוא שסטודנטים מאוניברסיטה באוקראינה, שאיתה אנחנו גם משתפים פעולה, סטודנטים מרומא וסטודנטים ישראלים שלנו, כלומר ממש סטודנטים משלוש אוניברסיטאות ושלוש ארצות שונות, כולם משתפים פעולה יחד בפרויקט הזה, שכולל גם הצגה קולנועית. כלומר, אנחנו מצלמים חלק מההצגה בהפקה קולנועית לכל דבר. הצילומים מתחילים באפריל ואנחנו הולכים לצלם חלק מההצגה בקייב בבית של מיכאיל בולגקוב עצמו, כשבעצם אנחנו מארגנים משלחת לשם גם מישראל וגם מרומא. האודישנים יתקיימו בתל אביב, רומא וקייב, אני נכנס לתקופה הכי העמוסה. הצגה בבימוי שלי תעלה גם בתיאטרון הקאמרי בדצמבר השנה, בנוסף גם בבית ציוני אמריקה. עוד לא התחלנו את החזרות ,וכבר ההצגה נמכרה למינסק וקייב.

"אנחנו בית הספר הראשון אשר מעלה הצגות בתיאטרון "הקאמרי", תיאטרון "הסימטה" ובתיאטראות הרפרטואריים ברחבי העולם, אנו מעלים את הצגות בתור פרויקט מסחרי ולא במסגרת של הפסטיבלים, בחלק מהפרויקטים תלמידי האקדמיה מקבלים תשלום עבור הצגות, בית הספר לא מנצל את התלמידים. זה מה שמייחד אותנו מבתי ספר אחרים וגורם למאות אנשים להמתין שעות ארוכות באודישנים על מנת להתקבל ללמוד משחק דווקא באקדמיה שאני מייסד ומנהל".

זה הולך להיות פרויקט שפתוח לקהל הרחב?

"הצלחתי לארגן פסטיבל בינלאומי שהולך להימשך שלושה ימים ביולי בתיאטרון "הסמטה". זאת אומרת שאנחנו בית הספר למשחק הראשון בישראל שהצליח להרים פסטיבל בינלאומי, וכל זה נעשה מכספי האקדמיה".

אתם לא מקבלים סיבסוד מהמדינה?

"לא, לצערי המצב בארץ הוא לא כמו בחו"ל. בפסטיבל האחרון שהיה באוקראינה זכינו בשני פרסים על בימוי ובהשקעה בקלאסיקה העולמית, ויצאה על זה אפילו כתבה. אבל משרד התרבות לא פרסם את הזכייה. מבחינתי, זה אבסורד גדול. כרגע כל הפעילות וההפקה היא על חשבוננו בלבד, אבל מה אני אעשה? אני אוהב את זה. אני אוהב לשתף פעולה עם בתי ספר שונים ותיאטראות בעולם, אני אוהב את עולם התיאטרון ומקווה שיבוא יום ונקבל יותר הכרה וגם תקציב כמובן".

זה שווה לך? כל ההתעסקות הזאת? אני מתארת לעצמי שזה לא פשוט.

"בוודאי שזה שווה את זה. אנחנו הבית ספר היחיד בארץ שמוציא שחקנים לשחק בחו"ל, בתיאטרון רפרטוארי רציני. זאת חוויה והתנסות לימודית שאין שני לה. השחקנים שלנו זוכים לפגוש במאים שונים, שחקנים שונים ולשחק באמת על במות כמו שאין עדיין בארץ. כרגע אנחנו התקבלנו לשישה פסטיבלים שונים ברחבי בעולם, אבל שוב זה תלוי בכסף, אי אפשר לתקצב הכול. המינוס הרציני בפסטיבלים הוא שהם לא ממנים כלום, והכול צריך לצאת מהכיס שלנו.

"אני אוהב תיאטרון, אני פשוט מכור לתיאטרון, אני לא רואה את עצמי עובד במשהו אחר. כל יום אני קם בשעה חמש והולך לישון בשעה שתיים בלילה, אני לא מרגיש שאני עובד, תיאטרון זה האוויר שלי. אני מאושר ומודה לצוות המורים שמלמדים באקדמיה והם חלק בלתי נפרד מביה"ס שלי: נתי רביץ, דליה שימקו, דפנה ארמוני, רונה לי שמעון, דין מירושניקוב, מגי אזרזר,  גליה ישי, יובל כרמי, פאולו א. מאורה, נתי קלוגר, ויקטור סבג, בן סלע, יהושע סובול ואסף גולדשטיין".

תגובות

להשאיר תגובה