כ-1,500 משתתפים, מאות לוחמים ובני משפחה שטפו את שבילי סביון בבוקר של ספורט, קהילה וגעגוע עמוק. אמו של עומר, אורית חי, בראיון מרגש על המורשת שהפכה למסורת חיה: "אני לא מכירה דרך טובה יותר להנציח את הנופלים שלנו אלא בין החיים"
איתן אלחדז ברק
צעדים של זיכרון
בשעת בוקר מוקדמת, כשקרני השמש הראשונות האירו את רחובותיה הירוקים של סביון, קול צעדי הריצה וקריאות העידוד התמזגו לתוך דופק פועם של קהילה שלמה שקמה לרוץ, לזכור ולחגוג את החיים. כ-1,500 רצות ורצים מכל קצוות הארץ גדשו את קו הזינוק של מרוץ סביון ה-16, שהוקדש כמדי שנה להנצחת בן היישוב, סמ"ר עומר (ניניו) חי ז"ל.
עבור עומר, לוחם צוות ביחידת מגלן שנפל ביולי 2014 במהלך מבצע "צוק איתן", הריצה מעולם לא הייתה רק ענף ספורט – היא הייתה דרך ארץ, אתגר ושמחה פשוטה. הוא גמע מרחקים בשקט ובצניעות שאפיינו אותו, בשבילי הילדות של סביון, בדיונות שלפני השירות הצבאי ועל מדים כמייצג היחידה בתחרויות צה"ל.
קולה של אימה
בלב ההתרחשות התוססת, בין חולצות המרוץ בצבע בורדו לקריאות הזינוק של הכרוז, עמדה אורית חי, אמו של עומר. בעיניים מאירות ובלב פתוח, היא הביטה באלפי הצועדים והרצים וחלקה את תחושותיה בראיון מרגש שנגע בלב המהות של היום הזה:
"עומר הבן שלי, בני הבכור, נפל בצוק איתן 2014, בן 21. הוא היה לוחם ביחידת מגלן, ושלושה חיילים נפלו והוא היה אחד מהם. בעקבות הנפילה שלו, חברים שלו יזמו את הקמת המרוץ הזה לזכרו. עומר מאוד מאוד אהב לרוץ, מגיל מאוד מאוד צעיר. הוא השתתף במרוצים מגיל מאוד צעיר, וגם בצבא הוא היה חלק מהצוות שייצג את היחידה בריצות שונות. ומכאן קם המרוץ הזה".
אורית הוסיפה ותיארה את הצמיחה המרגשת של המפעל הקהילתי לאורך השנים:
"אנחנו מקיימים אותו מדי שנה מאז, ולאורך השנים אנחנו רואים איך הוא הולך וגדל ואנשים ממשיכים להגיע, דבר שמאוד מחמם את הלב. אני לא מכירה דרך טובה יותר להנציח את הנופלים שלנו אלא בין החיים. וזו הדרך – זה הפך להיות אירוע קהילתי, גדול, שמח, שבו אנחנו כולם זוכרים ורצים, שמחים ומתגעגעים באותו זמן, והכל משתלב מאוד יפה".
כתף אל כתף: לוחמים, פצועי צה"ל ורוח בינלאומית
ההנצחה "בין החיים" עליה דיברה אורית קיבלה ביטוי מוחשי ועוצמתי בכל מטר על גבי המסלול.
אחד המראות המרגשים במרוץ היה התייצבותם של כ-400 חיילות וחיילים שבאו לחלוק כבוד. בראשם צעדו ורצו לוחמי יחידת מגלן – חבריו וממשיכי דרכו של עומר – לצד צוערים ומפקדים מבה"ד 1.
השנה בלט שיתוף הפעולה עם עמותת "תקוות", הפועלת לשיקום פצועי צה"ל ונפגעי פעולות איבה באמצעות ספורט. את יריית הפתיחה סיפק שיאן העולם במרתון לקטועי רגל, איתן חרמון, שהפיח אנרגיה סוחפת במשתתפים, כשלצדו הזניק ורץ שגריר דרום קוריאה בישראל, אינהו פארק.
פסיפס משפחתי: מתינוקות בעגלות ועד מקצי הילדים
המרוץ, שהופק על ידי חברת שוונג ביוזמת המועצה המקומית סביון, שמר על צביונו המשפחתי הרחב. לצד המקצים התחרותיים נערכו מקצים עממיים ל-2 ק"מ, 400 מטר ו-100 מטר, שבהם נצפו מאות הורים וילדים שחצו את קו הסיום עם חיוך רחב ומדליות על צווארם.
הרוח הקהילתית הזו התבטאה גם בקרב רצים שבחרו לשלב את הדור הבא ישירות על המסלול. בין הרצים בלטו איתי ומאור רוט, שלקחו חלק במקצה יחד עם התאומים התינוקות נעם ויעל בעגלת ריצה כפולה. "החלטנו לעשות הווי משפחתי, ובמקום לראות בשני ילדים מכשול – לראות בהם דרבון וסוג של חינוך לאורח חיים ספורטיבי", שיתפו בחיוך.
תוצאות המסלול והמאבקים על הפודיום
לצד הערכיות והרגש, נרשמה תחרות ספורטיבית ברמה גבוהה:
- 10 ק"מ גברים: עידו לכמן חצה ראשון את קו הסיום בתוצאה של 34:34 דקות. במקום השני סיים רוי רובינשטיין (35:26 דקות), ואלישע בירנבאום הגיע שלישי (36:35 דקות).
- 10 ק"מ נשים: נועה סופר קטפה את המקום הראשון בזמן של 48:40 דקות, מקדימה את תמי אשל (54:32 דקות) ורונית פריאל (54:52 דקות).
- 5 ק"מ גברים: טל יהושע ניצח בזמן של 17:32 דקות, לפני אבי בייך (17:56 דקות) ורועי דובר (17:59 דקות).
- 5 ק"מ נשים: שקד גופר סיימה ראשונה עם תוצאה של 21:25 דקות, אחריה חן סנטר (22:22 דקות) ולירון גינזבורג כהן (22:36 דקות).
סיום: השביל שנשאר פתוח
ב-30 ביולי 2014 נגדעו חייו של עומר חי ז"ל בעת פעילות מבצעית בחאן יונס יחד עם חבריו לנשק גיא אלגרנטי ומתן גוטליב ז"ל, אך בבוקר הזה בסביון הוכח שוב כי מורשתו אינה דוממת. כשאלפי הרצים צעדו אל קו הסיום, הם לא רק ציינו הישגים ספורטיביים, אלא נשאו ברגליהם ובלבם את אותו צירוף נדיר שאיפיין את עומר: עדינות ונחישות, צניעות ואהבה גדולה לאדם ולארץ. זיכרון שאינו כבול לעבר, אלא ממשיך לרוץ – קדימה, יחד, בין החיים.
