מבריחה נועזת מחומייני בגיל שבע ועד לשולחן מקבלי ההחלטות: סיפורה הבלתי ייאמן של סא"ל (במיל') דבורה שריפיאן בכר, שהפכה פערים תרבותיים למנוע צמיחה ביטחוני וחינוכי, וצועדת כעת לקדמת הבמה הציבורית ברשימתו של גדי איזנקוט.
איתן אלחדז ברק
במבט ראשון, קל מאוד לפספס את העוצמה שמתחת לפני השטח. היא נראית בדיוק כמו השכנה החביבה ממול שפותחת את הבוקר בחיוך רחב, אבל מאחורי החזות החמה והצברית לחלוטין מסתתר סיפור חיים שנראה לקוח ישירות ממחזות ריגול הוליוודיים. מילדות תחת אימת טילי הסקאד במלחמת איראן–עיראק, דרך מבצע בריחה נועז בזהות בדויה וקשיי קליטה בחום הלוהט של באר שבע — סא"ל (במיל') דבורה שריפיאן בכר לא רק שרדה את התופת, אלא הפכה את המטען התרבותי של מולדתה לכלי הנשק החד ביותר של קהילת המודיעין הישראלית. כעת, אחרי עשורים בעולם הצללים, היא מתייצבת בקדמת הבמה הציבורית כשהיא מתמודדת ברשימת "ישר" בראשות גדי איזנקוט.
ילדות בצל המהפכה וחרב הגיוס
דבורה נולדה בטהרן שלוש שנים לתוך המהפכה האסלאמית, כבת זקונים למשפחה אמידה בשכונת שומרון המטופחת. "היה לנו בית ענק עם בוסתן, עץ דובדבנים ובריכה גדולה", היא נזכרת, אך במקביל ליופי ולפריחה, האנטישמיות הממסדית הרימה ראש. אסור היה לשבת באוטובוסים, והמורים בבית הספר נהגו לחבוט בה בסרגל כפול רק משום היותה יהודייה.
הסכנה נעשתה מוחשית ויומיומית כשברקע השתוללה מלחמת איראן–עיראק:
"בוקר אחד אבא שלי נכנס הביתה מכוסה כולו בדם. כשיצא מהרכב נפל סקאד כמה מטרים משם, וכל הזכוכיות עפו לו על הפנים".
אך נקודת השבר שחרצה את גורל המשפחה הגיעה עם פסק הלכה אסלאמי שגייס נערים בני 13 לחזית. כשאחיה בן ה־14 נלקח לפתע לצבא, אמה דרשה מאביה להחזיר את הבן בכל מחיר: "אתה יכול להישאר פה ולהיחנק עם הכסף שלך, אבל אני סיימתי לחיות באיראן". במזוודה מלאה ב־100 אלף דולר נפדה הבן מידי המפקדים, ובאותו הלילה נחרץ גורלם להימלט.
שתי מזוודות ודרכונים מזויפים: הבריחה ההוליוודית
היציאה מאיראן הייתה מסע מתוח ואיטי, טיפין־טיפין. "אם את האתיופים הביאו לארץ בהרקולס, אותנו הביאו בבוטיק, כל פעם עשרה", משחזרת דבורה. האב נעלם ראשון לאחר שבעקב נעלו הוסלק זהב ובז'קט נתפרו שטרות דולרים. עבור דבורה בת השבע, אמה ואחותה, נרכשו דרכונים מזויפים ונבנה סיפור כיסוי מוקפד שלמדה לשנן:
"היה לי מותר להביא מזוודה קטנה. התלבטתי איזו מהבובות שלי לקחת ואיזה תמונות להשאיר. אני ממש זוכרת את הבגדים שבחרתי, כי ידעתי שאיתם אני אלך לכיתה א' בישראל".
ארבע פעמים הגיעו לנמל התעופה בטהרן וסורבו, עד שבפעם הרביעית נשמו לרווחה על המטוס לאיסטנבול, ומשם — בזכות מבצע מתוחכם של אנשי המוסד — ארצה. במעמד הנחיתה, כשנשקו את אדמת ישראל ללא רכוש וללא עבר חומרי, סומן קו הגבול הברור בין פחד ההישרדות לחיים החדשים.
סנדלים, גרביים וקערת פירות: ההלם התרבותי של באר שבע
אלא שהנחיתה בקרקע המציאות של באר שבע בשנות ה־90 לא הייתה פשוטה. בן רגע הפכה הילדה שהשתוקקה למדינת היהודים לזרה וגלותית. "אמא הייתה שולחת אותי לבית ספר עם סנדלים וגרביים, בחום של באר שבע. זה היה קשוח. עשינו סדר פסח על הרצפה והמשכנו לדבר לאבא בלשון רבים".
גם קודי הנימוס הפרסיים, כמו ה'טערוף' המסורתי המחייב לסרב בנימוס שלוש פעמים לפני שטועמים מכיבוד, התנפצו מול הישירות של החברים הצברים:
"החברים היו רואים את המלפפונים בקערת הפירות ומסתלבטים עליי… הם היו לוקחים ואוכלים בלי לחכות. אמא התפוצצה: 'איזה ילדים יש פה, אין להם חינוך'".
בתוך בליל הפערים והשפה, מפגש מעצב בנעוריה עם אשת חינוך לצד נחישות פנימית הובילו אותה לבחור במוביליות חברתית ולפרוץ קדימה. השליטה המוחלטת בשפה הפרסית, ההיכרות האינטימית עם הדקויות והתרבות, והיכולת להבין סיטואציות ברגע — כל אלו הפכו לכרטיס הכניסה שלה לשירות ביטחוני חסר פשרות.
חוד החנית: מסיפורי כיסוי לשליחות בכיתה
במשך למעלה משני עשורים שירתה שריפיאן בכר בליבת הביטחון הלאומי — קצינה בכירה בצה"ל עד לדרגת סגן-אלוף, ובזירות המבצעיות והמודיעיניות של השב"כ והמוסד. מאחוריה מבצעי עיקוב מסמרי שיער, החלפת זהויות בקצב מסחרר בין סמטאות ושווקים, ובניית סיפורי כיסוי מדויקים. "במקומות שבהם גדלתי יש יכולת יוצאת דופן להסתגל", היא מעידה.
לאחר שחרורה בחרה דבורה להחזיר את הידע העצום הזה חזרה לשטח — הפעם מול דור העתיד. כמחנכת הפועלת לקידום שוויון הזדמנויות בפריפריה, היא יזמה ומרכזת את הכיתה העירונית לביטחון ומודיעין (בו"מ) בתיכון ע"ש רבין. מדובר בתוכנית ייחודית של חמש יחידות בגרות המשלבת לימודי פרסית, ניתוח גיאופוליטי ומתודולוגיות מחקר, שבוגריה כבר מאיישים יחידות עילית כדוגמת 8200.
מעולם הצללים ל"מג'לס": הזירה הפוליטית
את הניסיון המבצעי, החינוכי והאסטרטגי שצברה היא רותמת בימים אלו לזירה חדשה וחשופה לחלוטין: הפוליטיקה הישראלית. שריפיאן בכר הצטרפה לרשימת "ישר" בראשותו של הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט לקראת הבחירות הקרובות, מתוך שאיפה להביא קול נקי, שורשי וביטחוני למוסדות המדינה.
עבור אמה, הילדה שהגיעה חסרת כל מטהרן וצועדת כעת לבית המחוקקים היא סגירת מעגל היסטורית:
"הסברתי לה: 'אמא, גדי מהטלוויזיה הציע לי להצטרף אליו למפלגה ואני שוקלת את זה ברצינות'. נפל לה האסימון: 'מה, תלכי למג'לס, לפרלמנט? הו, זה טוב מאוד'. תחשבי עליה, אישה שהגיעה ב־89' עם שום כלום ביד אחרי שעזבה חיי מותרות. מה היא חשבה אז, שיעברו שנים ואהיה ראויה להפוך לנבחרת ציבור? זו הישראליות במיטבה".
למרות המעבר מעולם חשאי לזירה שבה "מה שלא צולם לא קרה", דבורה מבהירה שהמטרה נותרה זהה — שיקום האמון הציבורי ומאבק למען עתיד הדור הצעיר.
לראות את השטח העיוור
את תמצית תורתה הביטחונית, החינוכית והציבורית מסכמת שריפיאן בכר בתובנה אחת חדה, שליוותה אותה מסמטאות טהרן, דרך חדרי המבצעים המסווגים ביותר ועד לשדה הפוליטי:
"השיעור הכי חשוב שאני מלמדת הוא האזור האפור, האזור העיוור בעולם המודיעין שנקרא: מה שאני לא יודע שאני לא יודע. החוכמה היא למזער את האזור הזה כמה שיותר מהר, וללמד את הצעירים להבין בכל זירה שבה הם נמצאים — מה הם לא יודעים שהם לא יודעים".
ממסע ההימלטות של ילדה בת שבע עם מזוודה בודדה ועד לעיצוב הדור הבא והתמודדות להנהגה הלאומית, דבורה שריפיאן בכר מוכיחה שהזהות והשורשים שמהם צמחה הן שהפכו לנכס עבור החברה הישראלית בתקווה להוביל לשיקום והתמודדות עם אתגרי השעה הרבים בהן ניצבת המדינה
