אמש (שני) באולם ריקאנטי במוזיאון תל אביב, השיקה היוצרת והזמרת יובל דיין את אלבומה החדש והשני במספר – "ליבי ער".המופע, כדיין עצמה, היה יוקרתי בפשטותו: ללא אורות נוצצים יותר מדי, ללא תלבושות מתחלפות, ללא נאומים מיותרים וללא סופריזות גרנדיוזיות אלא פשוט יובל דיין, להקתה הנהדרת והמון מוסיקה היוצאת מתוך הלב והנשמה.

במופע שרה דיין, לבושה בלבן ומתולתלת למהדרין,  שירים מהאלבום החדש ומאלבום הבכורה ("לאסוף") כשהיא מביאה לידי ביטוי כשרונה הרב גם בפריטה על גיטרה וקלידים.המופע החל עם "ליבי ער" ו"בדיוק כמו הירח", שאחרי התשואות להן זכו, פתחה דיין החייכנית והלבבית בכמה דברי התרגשות: "לא האמנתי שאגיע לרגע שבו אופיע עם שירי אלבום שני משלי, מעולם לא הייתי במעמד כזה, אני מאד מתרגשת ותודה לכולכם שבאתם להתרגש איתי".

אחרי כן המטירה ב"צבעים", "אל תאמר", "תנגן", "בשעה טובה", "שבת" והרימה את האולם עם ביצוע מכשף וסוחף ל"מאמא" (נודע גם בשם "מאמא דיאלי")  של להקת שפתיים ( מילים: ג'קי אלקיים, שבוודאי היה גאה בדיין) והמשיכה במסכת שירי האמהות (לא לפני שהבטיחה לאביה שבאלבום הבא תקדיש שיר לאבא) ושרה את השיר המרגש ביותר באותו ערב: "אמא", אותו הקדישה לאמה שנכחה באולם, בעוד דמעות התרגשות ניגרו מעיניה הכנות של יובל.

הערב המשיך עם "שב מולי", "לאסוף", "עד שתחזור", "מתארחת בעולם", "שעה חלפה" ו"מה שאני צריכה". לאחר מכן, יצאו דיין והלהקה אל מאחורי הקלעים וכהדרן (הדרן שעל מוזריותו לגלגה דיין בחן רב) ביצעה את "לילותיי", "שאריות של החיים" ו"מי אני מולם", כשבסיום הביצוע הקהל כולו נעמד על רגליו והריע. יש לציין כי דיין לא רק ווקאליסטית נהדרת אלא פרפורמרית מעולה הנשמעת בלייב באופן מסונכרן לאיך שהיא נשמעת באולפן (ואף יותר מכך), בעלת אינטראקציה מעולה עם הקהל, צ'ארם נערי שאי אפשר להישאר אדישים אליו וניכר כי נתנה את מאת האחוזים בהופעתה.

כמו כן, אני מוצא לנכון לשבח גם את האקוסטיקה המעולה שאפשרה להאזין לשירים בבירור וכמובן את הלהקה המעולה:  אור אדרי (בס), שי ברוך (תופים), קלידים (אלון רדעי), גיטרה (מיכה הרשלקביץ), כלי מיתר וכינור (ספי עספורי) . על ההפקה המוסיקלית אמון גלעד שמואלי.

תגובות

להשאיר תגובה