החלילנית חפציבה זר-אביב משנה כיוון עם "נשמה מזרחית", אלבומה הרביעי שיושק בשבוע הבא, שבו היא חוזרת לשורשיה המזרחיים: "במוזיקה הקלאסית הערבית והמזרחית יש עומק לא פחות מאשר במוזיקה הקלאסית המערבית"

כשעמדה כסולנית קלאסית על במת הקרנגי הול בניו יורק, אמנית החלילים חפציבה זר-אביב החליטה להפתיע את הקהל האמריקאי שגדש את האולם ולבצע בפניו גם קטעי פיוט ושירי רועים עבריים שינקה בבית הוריה. אמה, שנולדה בתימן והיתה רועת צאן וזמרת מגיל צעיר, העבירה לה את האהבה לחליל ולמוזיקה העברית השורשית, ומאביה – שהיה מנהל בית ספר ופייטן בבית הכנסת – ירשה את הצופן הגנטי של הפיוטים והתפילות שאותם נהגו לשיר בערבי השבת.

לאחר פטירתו לפני שנה של אביה, הרב מיכאל זר-אביב, שהעריץ את נגינתה, ישבה חפציבה שבעה הרחק משלל פעילותיה, ובתוך כך התעוררה בה התשוקה להבליט באופן עמוק יותר את המוזיקה של בית ילדותה ואת עולם הפיוט והזמר הישראלי המוטבע בה. כך נולד האלבום "נשמה מזרחית", שיושק ב-14 במאי בבית ענבל במתחם סוזן דלל במסגרת מופע חלילים מיוחד ליום ירושלים.

תגובות נרגשות

הקריירה של חפציבה זר-אביב נמשכת כבר שנים רבות כחלילנית רב תחומית שמביאה את החלילים לקדמת הבמה מול קהלים גדולים, הן בקונצרטים קלאסיים והן במופעי מוזיקת עולם שיצרה, וגם בסלון המוזיקלי בביתה שנועד לקהל שמחפש את החיבור האינטימי הקרוב.

באופן מפתיע, כבת למשפחה שחציה אלג'ירית וחציה מתימן, היא נכנסה בילדותה למסלול רציני של לימודי נגינה קלאסיים. שנים רבות ניגנה זר-אביב בתזמורות סימפוניות וליוותה אמנים ולהקות בעלי שם במוזיקה העברית בארץ ובעולם, עד שנת 2007, אז עשתה מהפך בקריירה ויצאה לקריירת סולו. מאז הוציאה לאור ארבעה אלבומים ובנתה לעצמה ליין שלם של מופעי מוזיקה היוצאים מהקלאסי למחוזות של מוזיקת עולם, גרוב ופיוז'ן המחבר את העולם המוזיקלי העשיר שינקה מתרבויות החליל במסעותיה בעולם. היא הופיעה על במות גדולות בפסטיבלים שונים, ובקיץ 2016 אף ניגנה סולו במופע המחמם את להקת Deep Purple מול קהל של 12 אלף איש. בקיץ האחרון חברה חפציבה לפסנתרן, המלחין והמנצח גיל שוחט במופע פארק מול 9,000 איש, ובחודש הבא היא מתכננת לצאת עם להקתה להופעות בשיט מוזיקלי מטעם קשרי תרבות תבל באזור צרפת.

"כמו כולם התחלתי לנגן בגיל שש בחלילית בבית הספר", היא מספרת, "וגם כשהאחרים נטשו, התמדתי. כבר בתזמורת הנוער העבירו אותי לכיסא של החלילנית הראשונה. בהמשך תגובות הקהל החזקות עודדו אותי. וכך, אחרי שצברתי קילומטרז' בסקציית החלילים של תזמורות, החלטתי לעבור כסולנית לקדמת הבמה".

מתי היתה ההופעה הראשונה שלך?

"ההופעה הראשונה שלי היתה עם תזמורת הנוער של נהריה, כשהנשיא אפרים קציר היה בביקור ממלכתי בעיר. זה היה כבוד רב להופיע בפניו ובפני כל הפמליה. המופע הגדול הראשון שלי כסולנית עם הלהקה היה בשנת 2007 בפסטיבל בהרצליה מול קהל אוהד של 3,000 איש. זה היה מאוד מכונן עבורי – ההרגשה שהעברתי את עצמי מהפך".

מה גרם לך לרצות לעבור לקריירה סולנית?

"כל השנים הייתי מארגנת לי קונצרטים קטנים, אם זה עם נגנית נבל או טריו של מוזיקה אירית. קיבלתי תגובות חזקות מאנשים שהאזינו. הם סיפרו שעוברת בהם צמרמורת כאשר הם שומעים אותי מנגנת. קיבלתי תגובות נרגשות בכל סיטואציה שבה ניגנתי, גם אם היה זה בקבלת פנים לחתונה. עוד לא ממש הייתי מודעת לעוצמה שהנגינה שלי ניחנה בה, אבל הבנתי שיש משהו שצריך לפתח והלכתי על זה. הייתי צריכה לקבל החלטה ללכת על זה ב-100 אחוז. התפטרתי באומץ מעבודתי כמנהלת קונסרבטוריון הרצליה פיתוח שאותו הקמתי, ובמשך שנה בניתי עצמי כמותג 'הדיווה בחליל': תפרתי תלבושות, חברתי למפיק המוזיקלי אבלי אבליאב מלוס אנג'לס שכתב עיבודים, השקעתי בלהקה, הוצאתי אלבומי סולו ראשונים. השאר היסטוריה".

בתחושת ריחוף

זר-אביב גדלה בבית מסורתי, שמילדותה עודד אותה לעסוק במוזיקה קלאסית. "לרוב הבית הדתי לא הפריע לקונצרטים, אלא אם כן הם התקיימו בימי שישי, ואז כמובן נמנע מאיתנו להשתתף", היא נזכרת ומוסיפה כי "לאמי היה חשוב מאין כמוהו החינוך המוזיקלי שלנו. היא רצתה לקדם אותנו בכל מחיר ועשתה איתנו דרך מהמקום שבו גדלה בבית החימר עם הכבשים ובאר המים בתימן והגשימה כל מה שאי פעם חלמה לעצמה דרכנו. למרות שחיינו משתי משכורות של אנשי חינוך, היא הצליחה שכל אחד מאיתנו ילמד לנגן על שני כלי נגינה – פסנתר או אקורדיון בקונסרבטוריון וכלי נשיפה בתזמורת הנוער. היא מכרה לשכנים פירות מעצי החצר שהורי טיפחו, סרגה יומם וליל כיפות ומכרה אותן. שניהם עבדו שעות נוספות רבות וחסכו מעצמם פינוקים, חרוצים וחדורי מטרה, כדי שננגן".

הם העניקו לך חינוך מוזיקלי קלאסי, ואת חוזרת כעת למוזיקה האתנית?

"המעבר ממוזיקה קלאסית לעולם לא היה פשוט, גם מהמקום המשפחתי וגם מהמקום המוזיקלי. לפני 20 שנה הסתכלו בצורה לא רצינית על נגן מוזיקה קלאסית שמנגן מוזיקה קלה או אחרת שאיננה נשגבת בעיני קלאסיקאים רבים. לכן הרבה זמן ניגנתי את הקטעים האחרים לעצמי בבית או באירועים קטנים. ככל שהקשבתי יותר וניסיתי קטעים אתניים, הבנתי לתדהמתי שהסלסולים טבועים עמוק בתוכי ויוצאים ממני בטבעיות, ללא צורך להתאמן. לקחתי קורסים אצל יאיר דלאל והתחלתי להבין שבמוזיקה הקלאסית הערבית והמזרחית יש עומק לא פחות מאשר במוזיקה הקלאסית המערבית. בפרויקט הזה הובלתי את החלילים שלי לעוד פן מוזיקלי מרגש שנוגע בכולם".

ה"פרויקט" הוא אלבומה החדש, "נשמה מזרחית", שבו לקחה זר-אביב את להיטי הזמר המזרחי של שנות ה-70 וה-80 כמו "נפרדנו כך", "פרי גנך", "נערי, שובה אלי" ונוספים והעבירה אותם עיבודים אינסטרומנטליים שמחים ורוויי גרוב ים תיכוני. "כשהחלטתי להפיק מוזיקה לאלבום שתבטא את הנשמה המזרחית גם בחלילים שלי, מטרתי היתה להוסיף ערך מוסף למנגינות היפהפיות הללו שכוחן מתבלט ללא המילים. פגשתי נעימות מקסימות כמו 'צל עץ תמר' שנכתבה בשנת 1945 בטבריה. הביצועים הרבים ליצירת המופת הזאת, החל בלילית נגר בשנות ה-50 דרך הביצוע המופלא של זהר ארגוב בשנות ה-70, מעידים על אלמותיות הלחן".

את המנגינה הזו לקחה זר-אביב יחד עם המפיק המוזיקלי של האלבום, רמי יוסיפוב מלהקת טיפקס,  לכיוון הרוחני-מדיטטיבי. "הכיוון הזה הוא חלק ממני ומנשמתי", היא מספרת, "עם ליווי עדין בכלי הקשה שאותם לשמחתי ביצע בני היחיד והאהוב, דניאל".

מה זה אומר "כיוון רוחני"?

"ההקשבה לנגינת החליל מכניסה לתדרים עמוקים ולתחושת ריחוף. אנשים נוסעים עד לאשרמים בהודו או נוטלים חומרים כימיים כדי להגיע לאותו הלך רוח שאליו הביצועים הללו ייקחו אותם".

תגובות

להשאיר תגובה