יש משהו נעים בלהרגיש את הספייס בחלל בו אנו שוהים ולהתפרס, תוך כדי ידיעה שמבנה חמים וקטן יותר עוטף אותנו במעטפת חיצונית. כך אפשר לחוש שחרור שהוא גם מלטף. השילוב בין הרגעים שקורים רק לנו בחדר ובין הרגעים שאולי נחלוק עם אנשים בודדים, או חתול במבנה שעוטף אותו. השקט מגיע כשאין המוניות. לחוות חוויה כזו שקטה, ממלאת ונינוחה, בליבה הסואן של העיר השוצפת זה לא מובן מאליו. כשיוצאים מחוץ לחממה, חווים את הדופק כמו שצריך, בקצב מהיר. זו בעצם מטרתם העיקרית של מלונות הבוטיק שנולדים בעיר בקצב של משפחה מרובת ילדים ממאה שערים.

השבוע שמתי בתרמיל כמה בגדים, געגוע ומברשת שיניים ויצאתי לתור אחר מלון שינקין הרוגע. קווה צוננת חיכתה לי בכניסה. לא כי הגעתי הנה להעביר חוויה, אלא כי היא שם מקדמת את פניהם של כל אורחי המלון. כשמתחילים איתי עם אלכוהול זו כבר התחלה טובה, תמיד. פקידת הקבלה הציעה ללוות אותי לחדרי בקומה הרביעית. העדפתי להרגיש רגע את המקום מלמטה, הבטיחו לי פטיו מושקע עם פינת קפה ופינוקים. ראשית, מהרגע בו נכנסים למלון קשה להתעלם מהעיצוב המודרני המוקפד אך עם זאת גם מאוד זורם ובעל חוש הומור. התחושה כבר מהכניסה היא מאוד תל- אביבית – אורבאנית ופחות ניסיון להידמות לערים אירופאיות בעלות זיקה גדולה יותר להיסטוריה ולאמנות קלאסית. הפטיו אכן היה מרשים. קפה, סוגי תה ועוגיות טעימות. האווירה בחצר מתנהלת בSlow Motion והיא יכולה להתאים לשעות האחה"צ המנומנמות כשבדיוק חזרתם מסיבוב בשינקין – נחלת בנימין – שוק הכרמל ובא לכם להירגע על אחת הספות עם הספר, אייפד או להשאיל עוד כוסית של קווה מהפקידה בכניסה. אותי הקסימו גם החתולים הנינוחים שמוצאים בכל פינה שם ובייחוד רבקה, חתולת הבית המתלקקת לה על מכונת הקפה.

hotel-rooftop

כשעליתי לחדר התרפקתי לי המיטה הגדולה. אני תמיד בודק ישר את המיטה, לפני שבכלל אני רואה מה קורה סביבי. אז היא בהחלט עברה את מבחן הנוחות והפינוק. הריצוף בחדר היה מאוד מיוחד, כחלק מהחוויה העיצובית. חצי מהרצפה דמתה לרצפות העתיקות של פעם עם עיטורי שחור לבן, רק בסגנון מודרני יותר. החצי השני היה פרקט חום. השילוב היה מאוד בולט. אם תשאלו אותי היה פה ניסיון ליצור אווירה מסוגננת אך חמימה בו זמנית. ניסיון מוצלח. מה שעוד היה יפה זה שלמרות שהיו כמה צבעים מאוד עזים כמו צהוב חזק וכתום על המנורות, איכשהו נשמר קו העיצוב העדין והלא מוגזם. בכל חדר כתוב משהו אחר על הקיר בפונט לגמרי מגניב, לי כתבו Stay. אוקי חמודים, לא תראו אותי מתנגד לזה. האמבטיה הייתה גם היא מעוצבת והזרמים היו חזקים. לא ממש הבנתי אף פעם את הרעיון של לעשות אמבטיה מעוצבת ויפה אבל לא רחבה וארוכה מספיק. אמנם הפעם לא, אבל מה היה קורה לו הייתי זקוק למקום לא רק עבורי?

%d7%a7%d7%95%d7%9c%d7%90%d7%96-5

בחדר חלון גדול הצופה אל העיר. לא יכלתי שלא לחשוב על איך לא בנו כאן מרפסת. אבל אז הזמנתי חבר, עלינו לגג והבנתי את כוונת המשורר. בגג מצאנו ספות נוחות מאוד ונוף קסום אל העיר שאהובה ושנואה ורגשית אלינו כל כך. אפילו יכולנו להציץ ממנו אל בתים שהיו מוארים מדי ולראות ארוחות ערב משפחתיות תלאביביות, גבר חצי נאה בחצי תחתונים שקוע במחשב נייח – לכו תדעו מה יעלה בגורלכם לראות שם. אל הגג עלינו עם היין שחיכה לי בחדר. אם אתם שואלים אותי הרבה יותר נכון לבחור במרלו שיקלע כמעט לכל חיך או משהו עדין יותר מהקברנה סובניון הזה של גמלא. כמובן ששתינו אותו בכל זאת.

חזרתי לחדר עם המחשבות שלי והטישו שפיזרתי על הגג. לצערי גיליתי שהיוטיוב והרדיו בטלוויזיה לא עובדים. חבל כי כבר השקעתם במסך ומערכת באיכות מאוד גבוהה, אז רק תשומת לב קטנה לפרטים הייתה יכולה לשדרג את החוויה. מילאתי אמבט, הבטתי בילדה שניצבה מולי בתמונה הענקית שעל הקיר. היא קצת הפחידה אותי פתאום. באופן מוזר שכזה דווקא התמונה הבומבסטית הזו לא התכתבה לדעתי עם העיצוב המוצלח של המלון. היא הייתה גדולה מדי ולא תלאביבית אלא יותר ניורקית. כמובן שהתגברתי על זה מאוד מהר ונכנסתי אל האמבט הרותח.

classic-room-20

בבוקר הכנתי לי קפה קטן במכונת האספרסו החביבה שרק חיכתה שאתעורר כבר. ירדתי אל הלובי וגיליתי שהפטיו יכול להתחבב עלי בעוד שעות ביממה. ארוחת הבוקר של מלון שינקין יכולה להתקיים באחד מתוך שלושה בתי קפה באזור. אני בחרתי ב – "בייקרס" ואכלתי שקשוקה מצווינת! מעגבניות עסיסיות אמיתיות וביצים עלומות. מאוד נעים להרגיש את הנשיפה שאפשר לנשום לרווחה באמצע העיר. הנשיפה הזו בהחלט יכולה להישאף במלון הבוטיק המסוגנן הזה. תצאו בבוקר, תחזרו, תצאו גם בערב לאחד הברים התוססים באזור ולמחרת תתפנקו לכם בספא. קטן קטן, אבל גם את זה יש פה.

מחיר: נע בין 600 ל1350 ללילה. תלוי בתאריך, סוג החדר וכמות האנשים.

״מלון שינקין – מלון בוטיק בתל אביב״  http://www.shenkinhotel.co.il

מניות
מאמר קודםזה מה שנשאר
המאמר הבאאיש החלומות
קראתם עד הסוף ונותרה בכם סקרנות? נשאר לכם חיוך? אולי בפעם הבאה אכתוב עליכם. עד אז, אני מזמין אתכם להמשיך לקרוא אותי. אולי תפגשו את עצמיכן בין המילים.

תגובות

להשאיר תגובה