ע', תושב רמת גן בן 30, נזרק לפני שנה לתוך סערה ציבורית סביב התאבדות אחיו בקניון "עזריאלי". בצל המקרה, הוא החליט להילחם על פרטיות משפחתו ועל כבוד אחיו ויצא לגלות עד כמה חופש המידע יכול להתנגש עם חופש הפרט

 פסיעה אחר פסיעה הוא גמע את המרחק בין החלונות לבין בסיס המדרגות הנעות, הולך ושב באובססיביות עם מבט בעיניים שמעיד על קונפליקט פנימי ועל חוסר יכולת להתמודד עמו, שלא לדבר על חוסר רצון. מספר דקות לאחר מכן, נראה כי הוא נשם באיטיות וגמל בליבו שהיום הוא היום – ידיו לפתו את מעקה המדרגות הנעות ובמשיכה חזקה אחת, הוא שם קץ למאבק.

כולנו נתקלנו בשלב כזה או אחר בחיים באמרה: "כל סוף הוא התחלה חדשה". לעומת האסוציאציה החיובית שאוטומטית עולה לכם לראש, במקרה זה דווקא הציניות אינה משאירה מקום לנשום לרווחה- באותו היום שמאבקו של אותו אדם הסתיים, המאבק של אחיו, ע', התחיל.

יום שישי ה-1 למאי 2015 סיפק ערב חמים ושגרתי לכאורה לעוברים והשבים בקניון "עזריאלי" בתל אביב, שמרביתם היו עסוקים בעצמם כבכל יום אחר בשנה. לצד אלפי המבקרים שפקדו את הקניון באותו הערב והיו חלק אינטגרלי מהשגרה, אחיו של ע' לקח את גורלו בידיו בגיל 39 והתאבד בקפיצה מגרם המדרגות הנעות בקומה העליונה.

לעומת הרבה מקרי התאבדות בעולם, מאבקו של ע' לא היה רק בהתמודדות עם מות אחיו. ההתאבדות כולה תועדה במצלמות האבטחה של קניון עזריאלי וככל הנראה הודלפה על  ידי אחת העובדות אל המקום שבו הכל נשאר כבול לנצח- הרשת.

איך גילית שזה ברשת?

"ביום-יומיים הראשונים של השבעה, מספר אנשים התקשרו להגיד לי שהם קיבלו בוואטסאפ את סרטון האבטחה, שככל הנראה דלף כי מישהי צילמה את זה עם הפלאפון שלה וחשבה שזה יהיה נחמד להפיץ דבר כזה- בלי מחשבה מינימלית על רגשות המשפחה."

איך הגבת לגילוי?

"הגבתי בעצבים מטורפים. בהתחלה לא היה ברור לי אם זה דלף מהמשטרה או מהחברת אבטחה- איבדתי אמון מוחלט במערכת. אני פחות רגיש לדברים כאלה ולקחתי בחשבון שזה עלול לקרות.. בכל זאת קניון עזריאלי. מצד שני, מה ההורים שלי והאחיין שלי, שהיה כמו אח קטן בשבילו, אמורים לחשוב ולהרגיש? אין התחשבות."

ניסית לעשות משהו בקשר לזה?

"לקחתי על עצמי להילחם בתופעה של הפצת סרטונים והגבתי בכל מקום מתאים לעלות מודעות- בוואטסאפ אפילו לא ניסיתי, כי אני עובד ומבין בתחום הטכנולוגי ויודע שאין מה לטרוח אפילו. הלכתי גם לגורמים ברשת כמו יוטיוב ופייסבוק ודרשתי שזה יוסר- יוטיוב הסירו, לעומת פייסבוק שלא היו מוכנים לשתף פעולה".

על אנושיות ויצרים

המראה של אחיו ששם קץ לחייו כבר נצרב בזיכרונו של ע' ולעולם לא יעלם. הנצחת האירוע הטרגי באופן שלא ניתן להתעלם או לברוח ממנו, גורמת לביטול הפרטיות של המשפחה ומזכירה באופן ויזואלי שוב.. ושוב.. ושוב.. שהם איבדו אדם כה יקר וכה קרוב שלעולם לא ישוב.

מה גורם לאנשים לדעתך לשתף סרטונים כאלה מזעזעים? למה לדעתך דברים כאלה מופצים בכזאת אינטנסיביות?

"יש יצר הרסני לאנשים מסוימים, הסקרנות שלהם גוברת על האנושיות".

ההוכחות בשטח, שמעידות על אלפי שיתופים שקיבל הסרטון הנורא, מראות שחור על גבי לבן שאפקט ה-"וואו" הפך בעידן המודרני למצרך היקר ביותר, בוודאי לעומת רגשות הזולת, פרטיות או ערכים אנושיים.

האור בקצה המנהרה

שנה לאחר ההפצה הצליח ע' להוריד את הסרטון מהרשת, לפחות עד גבול יכולתו, כי בכל זאת- פעם אחת הועלה לרשת, ישאר לנצח ברשת.

הרשת החברתית פייסבוק היוותה לע' מבוי סתום מאחר ולא הסכימה לשתף פעולה ולהסיר את תיעוד ההתאבדות, אך הוא לא וויתר ופנה לאנשים שהעלו את הסרטון לפייסבוק.

"אחד מהם ישר הוריד את הסרטון והסביר שהוא עשה את זה בתום לב ורק רצה להראות כמה שזה נורא, הסברתי לו שזו לא הדרך. את הבן אדם השני כנראה עניינו רק לייקים כי הוא ניהל דף של סרטונים, בין היתר מהסוג הזה. זה חולני… בסופו של דבר גם הוא הוריד את הסרטון".

עכשיו לאחר שנגמרה המלחמה להסרת הסרטון של אחיך, מה אתה מתכנן לעתיד?

"אני מפתח תוכנה בAOL.. יש לי כישורים טכנולוגיים שברצוני להשתמש בהם למטרה הזו- למנוע מהרס פוטנציאלי כזה לקרות לאחרים. אני גם חושב שעם חינוך נכון, הרתעה, אכיפה של חוקים מסוימים ורצון אמיתי, אפשר לעקור את התופעה הזאת מהשורש".

אז מה המסר? מאחורי כל סרטון נורא, מזעזע או חושפני שמופץ, יש לזכור שיש בן אדם ואפילו משפחה כואבת, שצריכה להתמודד עם האבדן גם בלי שיזכירו לה את זה בסרטונים שרצים ברשת.

לאחר מאבקים רבים ברשתות החברתיות, יש תקווה לשינוי – אך הוא צריך להגיע מכולנו יחדיו כחברה. כצרכנים ויצרנים של המדיה הגלובלית, עלינו להירתם למאבק לקידום האנושיות שנזנחה על חשבונם של אנשים ולזכור שסוף מעשה במחשבת תחילה – בעיקר כאשר הפגיעה היא באחר ולא בעצמנו.

 

תגובות

להשאיר תגובה