מעצבת חלומות

פוסט זועם בפייסבוק של אחות משדרות שרצתה ספר 'לבתים אמיתיים' עורר מחדש את אורלי רובינזון הכוהנת הגדולה של העיצוב היוקרתי שהחלה לחפש בתים מעוצבים שמשלבים את עקרונות המיחזור והשימור. בדרך זו היא נתקלה בבית של שוקי לי עברי בעלת סטודיו ל'חידוש' רהיטים שהציבה באמצע סלון ביתה את האופניים של המורה שלה מבי"ס היסודי שבמשך כל השנים כילדה מאומצת חשקה בהן

אורלי רובינזון כוהנת ספרי העיצוב לאלפיון העליון מוליכה אותי ברחבי ביתה הייחודי במושב עין ורד אליו היא הכניסה בשנים האחרונות את רוח 'העיצוב בר השגה' הטרנד העכשוי שתופס יותר ויותר נורמות עיצוביות ברוח המחאה החברתית שמשלבים מיחזוריות, חידוש ו'עיצוב רגשי' של פריטים בעלי ערך מוסף עבור המעצב "אתם רואים את הפחון הזה?" היא מצביעה אל עבר מבנה פח מחודש שריד לבית השימוש של מייסדי המושב שהיא החליטה לשמר ולשלב בתוך ביתה המודרני כמחווה נוסטלגית וגם כאמירה אישית. במבנה הצמוד לביתה נמצא המשרד שלה שמדגים יותר מכל את הרוח העיצובית החדשה כך הפתקים שאנחנו מדביקים על לוחות המודעות נהפכו אצלה לעיצוב לאורך כל הקיר של המשרד, ארגזי פרי נהפכו לספריה מדליקה ואת רעיון הצאטעלאך (פתקים באידיש) שקשור במסורת היהודית וגם היפנית לקדושה (פתקי הכותל או בכניסה לבית הקברות ביפן) היא הפכה למנורה מעוצבת במרכז חדר הישיבות שמשתנה עם החיים "אני חיה את הרעיון הזה כבר עשרים שנה אם מטעמי נוחות או מטעמי תקציב" מסבירה רובינזון ומספרת שרק לפני שבוע נקרעה לה הספה "אז חיפשתי בגוגל תופרת שהגיעה ממושב סמוך ותפרה לי את הספה. בשאריות הבד הכנתי מפיות ומפות" היא מסבירה לקהל המופתע שלא ציפה שמפיקת ספרי העיצוב המוקפדים תתפור ספות אבל כשזה מגיע עם גישה נכונה אז מה שהיה נחשב עד אתמול כמנהג עניים מגונה הופך להיות טרנד.

לפני 17 שנים התחילה רוזנבלום לעסוק בהפקה ופרסום של ספרי עיצוב הראשון שבהם 'חדרים' הפך לרב מכר כשהביא את בשורת עיצוב הפנים שהייתה אז בראשיתה בארץ. מאז הפיקה רובינזון להוציא עשרים ארבע ספרים כשבמהלך השנים הספרים הפכו להיות אניני טעם "רצינו להפיץ את בשורת האדריכלות הישראלית כדי שיאמרו לנו 'מה יש בתים כאלו בישראל". רובינזון הוציאה ספרי עיצוב לאוליגרכים ובתי האלפיון העליון כיכבו אצלה. השינוי החל בספר האחרון שנקרא 'הבית הרגשי'. "היה לנו צורך להתחבר למשהו קצת אחרת והכנו ספר שמדבר על הבית כמקום מלטף ומחבר". ולפני שנתיים וחצי כך היא מספרת הגיעה אליהם הודעה דרך הפייסבוק "ענת אביטל אחות במקצועה שגדלה בשדרות כתבה לנו 'שאם כל הכבוד לבתים ולסיפורים לא הגיע הזמן לעשות ספר עיצוב לבתים אמיתיים ?" אנחנו קצת התעצבנו והבנות במשרד אמרו 'למה היא כותבת זאת על הקיר' ואנחנו החלטנו להיענות לאתגר ולשאול אנשים מה דעתם על כך. אחרי שהגיעו אלינו יותר מאלף תגובות הבנו שזו קריאה לצאת לעשות. הוצאנו קול קורא בפייסבוק אליו הגיעו מאות מעצבות מכל הארץ. בקשנו מהן לשלוח לנו בתים שנעשו בעבודה עצמית, אוספים מיוחדים, מחזור, שימור וריפוד. וקבלנו המון המון דירות".

רובינזון גאה לומר 'שזהו הספר החשוב ביותר שעשתה מעולם". רובינזון חרשה את הארץ מצפון לדרום ופגשה אנשים אמיתיים לדבריה שמעצבים בתים מיוחדים "חבל שלא עשיתי זאת בקראוון" היא מתוודה וטוענת שעיצוב נכון מגיע "כאשר הרגש פוגש את האדריכלות. שם מתחיל הבית האמיתי". רובינזון מסבירה כי העבודה על עיצוב חדש היא בעלת ערך תרפויטי "כיסא ישן ושחוק שאנחנו צובעים אנחנו נרגיש את האנרגיה שלו הרבה יותר מאשר כיסא שזה עתה נקנה חדש".

הסיפור המרגש של שוקי לי עברי מדגים אולי יותר מכל את בשורת העיצוב בר הקיימא שפוגש את העיצוב הרגשי : שוקי לי יצרה עבור עצמה את המושג 'למחדש' שזה שילוב של מיחזור וחידוש "התחלתי למחדש לפני 17 שנים" היא מספרת "כאשר דורין פרנקפורט נתנה לי להכניס את כל המחזורים שמצאתי בת"א. אז כמובן לא ידענו מה זה מיחזור או חדשנות . פשוט הכנסתי זאת לחלונות הראווה שעיצבתי אז. חזרתי לבאר שבע עיר הולדתי. שוקי לי עובדת כיום עם נוער בסיכון "כבר שנה שאני וקובי בעלי עובדים עם נוער בסיכון ועושים איתם מיחדוש בהוסטלים ובתים חמים מועדוניות מאוד לא פשוטות בירוחם ובבאר שבע. אלו ילדים מכיתות א' ועד ו' שמעולם לא החזיקו מברגה ולא סרגל. ילדים שכל הזמן על ריטלין וזה פשוט מדהים איך העניין צבר אצלם תאוצה והבשורה מתגלגלת מעובדת סוציאלית אחת למשניה בכל אזור הדרום. מעבר לתוצרים היפים אנחנו ממחדשים איתם את הבית שבתוכו הם חיים. הם לומדים להתגאות בעבודה שלהם ולהתפקס כך. יש לנו מדף טלפונים שהילדים מניחים עליו את הטלפונים בתחילת העבודה והם יודעים שעכשיו שעתיים אין טלפונים ויש אדון תהליך וגברת סבלנות.עשינו ספריות, מחדשנו את כניסת המבואה. עשינו איתם קיטים שיקחו לביתם ויתגאו. לפני שנה שוקי לי שכנעה את בן זוגה – קובי לעזוב את המשרה המפנקת בחברת ההיי טק בה עבד כדי "לעורר אצלו מחדש את נשמת האומן שבו" היא מציינת. שוקי לי פתחה סטודיו ביישוב עומר למיחדוש חפצים ורהיטים ישנים או זרוקים "אני נציגת מחאת הגרוטאות" היא מספרת בגאווה. לעברי זו הייתה בשבילה הגשמת חלום עוד כשהייתה ילדה קטנה "אומצתי בגיל שבועיים" היא מספרת בהתרגשות "הגעתי מירושלים בה נולדתי למשפחה מהממת שאימצה אותי בבאר שבע.אחרי שלוש שנים ההורים שלי אימצו עוד ילד. היו לנו חיים מקסימים ותמיד התעסקתי באומנות. אחרי שמונה שנים בהם גרתי בת"א חזרתי הבייתה לבאר שבע ושם הכרתי את קובי. חודש אחרי אחי נהרג מכדור תועה מיד כשסיים את הצבא. בעקבות זאת גם אבי ואימי הלכו לעולמם ובעצם נשארתי יתומה. כשילדתי את בתי הבכורה זיו והיא היום בת 14 וחצי החלטתי שאני פותחת את תיק האימוץ שלי. בעקבות כך נפגשתי עם אימי הביולוגית. גיליתי אישה מאוד נחמדה מהרצליה ותוך כדי גיליתי שיש לי שני אחים שלוקחים חלק בהרכב טרנס מאוד ידוע בארץ ולא רק זאת,  גיליתי גם שקובי בעלי היה מפקד של אחד מאחיי בנחל". העניין אצל עברי שהתפתחות אומנות העיצוב אצלה משתרגת היטב בקורות חייה כך שלא ניתן להפריד באמת בין האירועים הרגשיים שלה לבין התוצרים שלה "יש לי אופניים חלודות שתלויות על הקיר המרכזי בסלון" היא מספרת בהפתעה "האופניים הללו הן של המורה שלי מבית הספר היסודי. המורה הייתה מגיעה אלינו כל יום מהשכונה אל בית הספר על האופניים הללו וכילדה אני נזכרת איך רציתי את אותן אופניים. שהמורה כבר לא רצתה אותן היא נתנה לי את האופניים עליתי לתיכון ונפרדו דרכנו וכל אותה העת שמרתי עליהם מכל משמר גם כשעברתי מבית לבית וגם רכבתי עליהם קצת. ליד האופניים הצבתי שלט קטן עליו כתבתי 'קיימת'. כשאורלי שאלה אותי לפשר הכיתוב אמרתי לה "מתוך האובדן שחוויתי, החיים בצל השכול והגעגועים עצם זה שאני מצליחה לתת חיים חדשים לחפצים ורהיטים ולא כקלישאה אני מרגישה שאני מחייכת את האנשים. ונכון שכולם עזבו אותי וכבר לא קיימים אבל היצירה שלי מצילת חיים".      

 

26 הערות

להשאיר תגובה